צרו קשר
ּ

ריבוי מקרי מוות כתוצאה של שכחת ילדים

ריבוי מקרי מוות כתוצאה של שכחה של ילדים או תינוקות במכונית

איזו משמעות יש לרשלנות של הורים?

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

למרבה הצער, בקיץ האחרון נשכחו, יותר מבעבר, תינוקות ופעוטות במכונית, וכתוצאה מכך נגרמו מקרי מוות עקב, רשלנות הורים.

מהם חובותיהם של הורים כלפי ילדיהם? חובות אלו מוסדרים בפרק השני לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962

וכך נכתב בפרק שני: הורים וילדיהם הקטינים:

מעמד ההורים

  1. ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.

תפקידי ההורים

  1. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו.

קנה מידה לחובת ההורים

  1. באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.

שיתוף בין ההורים

  1. בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לו הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו.

הכרעת בית המשפט

  1. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית-המשפט, ובית-המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.

ומה באשר להורה אשר אינו יכול למלא את חובתו?

איך מתייחס לכך החוק והדין, ומהי התייחסות בתי המשפט להורים מסוג זה. על כך יש תשובה בחוק הכשרות, ובסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית המשפט לנוער, להעביר את האחריות והאפוטרופסות לטיפול בקטין לאדם אחר, בין באמצעות אומנה ובין באמצעות אימוץ, דהיינו אקט הגורם לביטול ההורות של ההורים הביולוגים והכרזת ההורים המאמצים כהוריו של הקטין.

בסמכות בית המשפט לנוער להכריז על קטין כנזקק, ולהעבירו לרשות עו"ס אשר תמצא לו פתרון מגורים, כמו גם פתרון לאחריות הורית כלפיו, דהיינו משפחת אומנה, שתדאג שהילד ינהל אורח חיים נורמטיבי, ילמד בבית ספר, ולא יאמץ אורח חיים עברייני או של שוטטות ברחוב וכי לא ייחשף להורים הנוטלים סמים או מנהלים אורח חיים של פשיעה.

ועוד קובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:

  1. הורה שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה בנוגע לרכושו של ילדו הקטין, או מזניח חובות אלה, או שנשקפת ממנו סכנה לרכושו של הקטין, רשאי בית-המשפט להורות שיחולו עליו, בשינויים המחוייבים, ההוראות החלות על אפוטרופסות לפי הסעיפים 44, 50 עד 54, 58 ו-59, כולן או מקצתן.

שלילת האפוטרופסות או הגבלתה

  1. הורה של קטין שבית-משפט שלום נקט כלפיו בדרך האמורה בסעיף 3(3) או (4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, רשאי בית-המשפט לשלול ממנו את אפוטרופסותו על הקטין או להגבילה. הוא הדין אם הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי נתמלאו התנאים שבהם היה בית משפט שלום נוקט כלפי ההורה בדרך האמורה.

אפוטרופוס בנוסף על הורה.

כמו כן רשאי בית המשפט על פי סעיף 28 לחוק למנות לקטין אפוטרופוס נוסף הוריו או במקומו.

ברור שהורה ששכח את ילדו ברכב אינו הופך באופן אוטומטי להורה בלתי ראוי שיש לקחת ממנו את הילד. הדבר יכול לקרות לכל אחד ולכל אחד, הגם שמדובר בארוע טרגי. החוק כמו גם הפסיקה מתייחסים להורים אשר מנהלים דרך קבע אורח חיים שאינו מאפשר לילדיו לגדול בצורה יציבה ועקבית, אשר נחשפים למזריקי סמים, לזנות וכיוצ"ב.

כיצד מתייחסת הפסיקה להורים שאין להם את הכלים או את הרצון או את היכולת לקיים בית תקין עבור ילדיהם:

בתיק אימוץ (י-ם) 9/09 קובעת כב' השופטת מימון כי הקטינים, ילדיהם של הגבר והאישה (ששמותיהם כמובן חסויים) יועברו למשפחה מאמצת וכי ינותק הקשר שלהם בינם לבין הוריהם הביולוגיים נוכח העדר מסוגלות של כל אחד מן ההורים, ונוכח העדר סיכוי כי צפוי שינוי לטובה במצב ההורים וביכולת התפקוד שלהם כהורים ביחד ולחוד.

בתיק עסקינן התבקש בית המשפט על ידי היועהמ"ש להכריז על שני קטינים כברי אימוץ ובית משפט מינה מומחית בתחום הנפש, שתיתן חוות דעת מקצועית בדבר מסוגלותם ההורית של כל אחד משני ההורים, ואודות מצבם של הילדים.

האם ילידת 1971 יהודיה, גרושה מאז שנת 2003. אבי ילדיה של המשיבה, הינו אסיר יושב בכלא. חיי הנישואין של המשיבה ואבי הילדים, התאפיינו במריבות אלימות ביניהם, המשיבה הופנתה למקלט לנשים מוכות מספר פעמים. בני הזוג נפרדו.

לאחר שנפרדו הכירה המשיבה את אבי שני הילדים בהם עוסק פסק דין זה. הגרוש ניסה לרצוח את המשיב ובגין זאת נדון למאסר ממושך ממנו השתחרר ככל הנראה לאחרונה. המשיבה אם לעשרה ילדים, שניים מהם הגדולים מביניהם שוהים בביתה לאחר שביצעו עבירות פליליות ואף ריצו עונש מאסר, ואחד מהם משתמש בסמים, לדברי המשיב, שני ילדיה הקטנים נשוא הליך זה הם ילדי המשיב.

המשיבה וילדיה מוכרים מזה שנים רבות לרשויות הרווחה על רקע קשיים בתפקוד ההורי, הזנחת ילדים, נסיונות שיקום רבים, הוצאת הילדים על פי חוק הנוער.

מתוך עשרת ילדי המשיבה אשר שמונה מהם הינם ילדי הגרוש, שמונה הוצאו לאומנה עפ"י חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960, בגין הזנחתם הקשה.

המשיב, אבי הילדים בהם עוסק פסק דין זה, יליד 1961 יהודי גרוש מוכר כנרקומן בעל עבר פלילי עשיר. בין העבירות שעבר פריצות לבתי עסק, גניבות, תקיפה לשם גניבה, שימוש ברכב ללא רשות ועוד.

למשיב בן מנישואין קודמים. בין המשיב לבנו נותק הקשר.

המשיבים אינם עובדים ומתקיימים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי.

יחסי המשיבים מאופיינים בחוסר יציבות ובאלימות.

המשיבה לא הצליחה במשך שנים לנהל אורח חיים יציב עקבי ונורמטיבי.

באפריל 2002 הוצאו מבית המשיבה בצו חירום שישה מילדיה שהיו בגילאי שנה עד 13, זאת לאחר שהילדים עברו מצבי הזנחה קשים, נותרו לבדם בבית שעות ארוכות ללא כל השגחה.

המשיבה, שניהלה אז רומן עם המשיב, נהגה לעזוב את הבית לעיתים תכופות לתקופות ממושכות כשמשאירה את הילדים שעות ארוכות ויותר, ללא השגחה.

המשיבה והמשיב שהיה אז החבר לחיים של המשיבה סיכנו את הקטינים בהזנחתם הקשה אותם. מדיווחים שמסרה המשיבה באותה תקופה אשר נמסרו גם למשטרה, נהג המשיב באלימות פיזית כלפי הקטינים ילדי המשיבה, היכם במקל, סתם את פיותיהם.

היה ארוע בו נתנו המשיבים מינון גבוה של טיפות הרגעה לבת הקטנה שהייתה בת עשרה חודשים, בעקבותיו ישנה שלוש יממות רצופות תוך כדי סיכון ממשי לשלומה.

המשיבה הודתה בפני פקידת הסעד שנותנת לילדים ריטלין על מנת שלא יפריעו לה.

המשיבה איננה מקיימת קשר רציף עם ששת ילדיה אשר הוצאו מרשותה, היו תקופות ארוכות של שנה, שנתיים בהם לא ביקרה את הילדים, בעדותה ביום 30.3.09 אמרה כי מפגישתה האחרונה עמם עברה שנה.

בנה הקטן של המשיבה, כבן שש וחצי, הוצא מרשות המשיבים בהיותו בן שלוש, היו דיווחים על התעללות בו, על כך שסבל מכוויות, על הזנחה, החשדות לא אומתו, פקידת הסעד התרשמה משיתוף פעולה של המשיבה ומשכך הוסר צו הפיקוח וההשגחה שהוצא בעניינו של הקטין. מאוחר יותר עקב אירוע הכוויות של אחד מילדי המשיבה, הוצא ילד אחר מרשות המשיבה, תחילה הוצא למשפחת קלט חירום ובהמשך למשפחה אומנת אחרת, גורמי הטיפול המליצו על מסירתו לאימוץ אולם התברר כי הוא סובל ממצב נפשי פגוע וזקוק לתהליך שיקומי ארוך, לכן לא החלו בהליכי אימוץ לגביו. אחד הילדים הוצא מהוריו נוכח העדר תפקוד הורי נאות כלפי הילדים האחרים לאחר לידתו. השני אשר נותר ברשות הוריו סבל מכוויות קשות. עלה חשד כי המשיבה גרמה לכוויות בכך ששמה אותו במיחם מים רותחים. נגד המשיבה התנהל הליך פלילי בסופו זוכתה מחמת הספק. הילד הוצא בצו חירום לאחר שהיה חבול פיזית ונפשית, סבל מכוויות קשות ברגליו, עבר ניתוחי השתלות, נזקק לטיפולי פיזיותרפיה תכופים ומעקב רפואי אינטנסיבי.

לאחר ביקור בבית הוריו חזר הקטין חבול. העובדת הסוציאלית של האומנה דיווחה מידית על המקרה ולמחרת נבדק הקטין. בבדיקה התגלו בגוף הקטין סימני הצלפה, כשל חוט חשמל או רצועה דקה.

מחקירת המשטרה לא ניתן היה לוודא מי הצליף לילד, החקירה לא העלתה באופן חד משמעי היכן התרחשו ההצלפות ומי מהמשיבים ביצע זאת. התקיים דיון בבית המשפט לנוער אשר החליט על הפסקת הלינות של הילדים בבית המשיבים, וכי הביקורים עימם יערכו במרכז הקשר תחת פיקוח.

מסוגלות הורית

למשיבים נערכו אבחונים לקביעת מסוגלותם ההורית. חוות הדעת הראשונה בעניין מסוגלותם ההורית של המשיבים ניתנה על ידי מכון שלם ביולי 2006, בעת שהליכי התיק הפלילי בגין הכוויות מהן סבל אחד משני הילדים – היו תלויים ועומדים.

באשר למסוגלות ההורית של המשיבים התרשמו המומחים כי: "לגבי שני ההורים ניתן לומר שמדובר במסוגלות חלקית ולקויה, האם הנה בעלת ארגון אישיותי נמוך, כוחות אגו דלים וקושי להתמודד עם מציאות מורכבת, היא זקוקה להחזקה חיצונית מתמדת, להכוונה צמודה לתקופה ארוכה. ספק באם תוכל להתמודד עם הצרכים המורכבים של ילדיה. הפוטנציאל להוות אם מזניחה קיים ויש לקחת זאת בחשבון בכל החלטה עתידית.

האב כמו האם מגלה מוטיבציה לגדל את הילדים. לא התרשמנו מפוטנציאל להוות הורה מתעלל, אך יכולתו להיענות לצרכיהם הפיזיים, הרגשיים וההתפתחותיים של הילדים נמוכה. הוא כמו האם, זקוק למסגרת תומכת ומלווה לטווח ארוך, תלותו במתדון עלולה להוות מקור לנסיגה בעתיד.

התרשמותנו מאיכות הקשר הזוגי הייתה כי אין יכולת לתמיכה והעצמה הדדית, קיימים קונפליקטים בין בני הזוג הבאים לביטוי באיכות תפקודם המשותף. נכון להיום, אין אנו ממליצים על החזרת הילדים למשמורת הוריהם".

לאחר שזוכתה המשיבה מחמת הספק, ציין המומחה בחוות דעתו כי עם הזיכוי הפלילי נשמטה הקרקע להוצאת הילדים מהבית במסגרת המיוחס להם בכתב האישום והוצאתם קשורה בסוגית כשרותם להגן על שלומם וביטחונם של הילדים. המומחה שינה דעתו וחוות הדעת המשלימה המליצה על החזרת הילדים למשיבים. ואכן אחד הילדים חזר.

דא עקא שתקופה לא ארוכה לאחר החזרתו אל המשיבים התגלתה פגיעה פיסית שלא לדבר על נפשית, כאשר התגלו על גופו סימני צליפה כצליפת שוט.

מכאן שתקוות מכון שלם בחוות הדעת המשלימה והשאלה שהעמיד "כיצד למנוע מצב בו על רקע מצבי לחץ יתרחשו מצבים העלולים לסכן את הילדים" ותשובתו כי שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה בכל תכנית טיפול יגרמו לכך – נמצאה כתקוות שווא. ההחזרה נכשלה, הילד נפגע שוב.

המשיבים פגעו בו או שלא הגנו עליו. התוצאה היא כי איננו יכול לקבל מהם דאגה הראויה לגידולו.

דר' גוטליב אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לנוער הגיש חוות דעתו לפיה אין המשיבים בעלי מסוגלות לגדל את ילדיהם.

השאלה העומדת להכרעה בפסק דין זה, היא האם התמלאו ביחס לכל אחד מהמשיבים תנאי סעיף 13(7)(א) לחוק אימוץ ילדים אשר עם היתמלאם רשאי בית המשפט להכריז על ילד כבר אימוץ.

כך קובע סעיף 13(א)(7) לחוק: ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו.

סעיף 13(א) (7) לחוק האימוץ , מציב תנאים מספר להוכחת קיומו.

ראשית – אי מסוגלותו של ההורה לדאוג לילדו כראוי, הנובעת מהתנהגותו או ממצבו .

שנית, העדר סיכוי , שהתנהגותו או שמצבו של ההורה ישתנו בעתיד הנראה לעין.

שלישית, כל זאת למרות עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו.

נראה, כי בדברו על "התנהגות", התכוון המחוקק גם למעשי ההורה הנובעים מרצונו, או לפחות תחילתם נעשתה מרצון, והתנהגות זו, היינו , מעשים אלה, מביאים את ההורה להיות בלתי מסוגל לטפל בילדו.

דוגמא לכך היא, הורה המכור לאלכוהול או הורה המכור לסמים, אשר כתוצאה מההתמכרות אינו מסוגל לטפל בילדו.

אין נפקא מינא אם ההתמכרות החלה מרצון ההורה או שלא מרצונו, ובלבד שהביאה אותו למצב הנתון, שבו אינו מסוגל לטפל בילדו כראוי.

אף הורה עבריין הנכנס ויוצא בבתי כלא חדשות לבקרים , או שנדון לתקופה מאסר ארוכה, יתכן ויהיה בגדר הורה אשר אינו מסוגל עקב התנהגותו לדאוג לילדו כראוי, אף כי מקרה זה יכול להתאים גם למסגרת סעיף 13 (5) לחוק האימוץ, התשמ"א , כי עקב ישיבתו של ההורה בכלא תקופות משמעותיות בחייו של ילדו הוא נמנע מלקיים חובותיו כלפי ילדו, ללא סיבה סבירה , מאחר שהגורמים לישיבתו בכלא הם מעשיו הוא, והוא זה שבחר דרך שהביאה אותו לכך שלא יוכל למלא חובותיו כהורה.

חוסר המסוגלות ההורית נבחנת הן במבחן אובייקטיבי, האם להורים כישורי הורות אובייקטיבים למלא תפקידם כהורים והן מהבחינה הסובייקטיבית, האם כישורים אלה נפגמו כתוצאה ממצבם או מהתנהגותם.

על בית המשפט להיווכח כי בפועל לא דאג ההורה לילדו אלא אם חוסר המסוגלות האובייקטיבית בולטת וחמורה, ודי בה להוכחת חוסר המסוגלות ההורית.

"עילת האימוץ היא חוסר העמידה בפועל במשימת ההורות, והסברו וסיבתו של חוסר עמידה זו היא בחוסר המסוגלות".

ועל כן: "לא די אפוא , שתהא בפני בית המשפט חוות דעת פסיכולוגית או איזו שהיא הערכה אחרת, שההורה הינו בעל אישיות מוגבלת מבחינה נפשית, שכלית או רגשית, שאין הוא מסוגל לדאוג לילדיו או כל הערכה אחרת כיוצא באלה. צריך שתבוא לפניו הוכחה על השפעה בפועל של חוסר מסוגלות זו על הילד ועל כך שהילד סבל הימנה וניזוק על ידה…..ע"א 418/88 פ"ד מ"ד (3)1

התנהגות המשיב וההשלכה על יכולתו לדאוג כראוי לילדיו כפי שניתחה כב' השופטת מימון:

המשיב בעל עבר פלילי מוכר כנרקומן מטופל במתדון.

המשיב חי עם המשיבה חיי זוגיות בשבע השנים האחרונות.

המשיב היה שותף לגידולו של הילד אשר חווה חוויות טראומטיות וחייו הועמדו בסכנה. עת היה הילד נתון לתפקודו של המשיב כהורהו סבל הילד מכוויות קשות ואושפז ממושכות בבית חולים.

בבית החולים התפרץ המשיב כלפי הצוות המטפל, איים ברצח, והיה צורך להזמין משטרה.

עת היה הילד נתון לתפקודו של המשיב כהורהו סבל הילד מצליפות הנחזות כצליפות שוט והיה במצב של סיכון לשלמותו הגופנית ולשלומו הנפשי.

המשיב בשיתוף עם המשיבה העלימו דבר הולדת הילד האחר התנהגו ברמאות, גרמו לכך שהילד נחזה כילד בעל זהות אחרת, העלימו דבר קיומו.

המשיב לא שיתף פעולה עם רשויות הרווחה בעניין הטיפול בילדיו. המשיב לא גילה התעניינות ממשית בהליכים כאן על אף העובדה שמדובר בהליכי אימוץ אשר אין צורך להכביר מילים על מידת חשיבותם. המשיב הפסיק לבקר את הילדים כמעט לחלוטין.

מסקנת המומחה מבדיקותיו היא כי המשיב איננו מסוגל לתפקד כהורה המסוגל למלא תפקידו ההורי כראוי.

ובתמצית, המשיב איננו מסוגל לקחת אחריות על מעשיו הפליליים מהעבר, המשיב מצהיר הצהרות אשר מעבר להן אין תוכן ממשי. המשיב איננו מוטרד ממצבם הקשה של ילדי המשיבה הגדולים אשר הגיעו למעשים פליליים, המשיב סבור חרף כל מה שאירע לקטינים כי המשיבה אם טובה, אין לה כל אחריות להוצאת ילדיה מביתה. המשיב בעל אישיות חלשה ביותר עם כוחות נפש מוגבלים.

הבנתו את צרכי הקטינים מאוד מוגבלת, הוא נעדר כל תובנה לבעייתיות של המצב הנוכחי.

חרף זאת שעל הכף נתון גורל הילדים וגורל המשיבים ומדובר בהליך כה מהותי, לא שיתף המשיב פעולה עם המומחית מטעם בית המשפט אשר מונתה בהליך האימוץ לבחינת מסוגלותם ההורית של המשיבים. ניסיונות המומחית חזור ושנה להזמינו אליה לא צלחו, המשיב לא הופיע.

עולה כי כן מהאמור שהמשיב נעדר יכולת לדאוג לילדיו כראוי הן בשל מצבו והן בשל התנהגותו.

המשיבה – ניתוח התנהגותה על ידי בית המשפט בהליך זה:

התנהגותה של המשיבה וההשלכה על יכולתה לדאוג לילדיה כראוי מביאה למסקנה כי אין לה מסוגלות הורית מינימלית. מתחילת היותה אם, הזניחה המשיבה את ילדיה. המשיבה לא דאגה לקיום תנאים בסיסיים לגידול ילדיה.

בהיות אחד הילדים ברשותה סבל מכוויות נוראיות ואושפז לתקופה ארוכה בבית חולים. לאחר שהוחזר לרשות המשיבה, סבל שוב מאירוע טראומטי, הצלפות על גופו של מה שנראה כהצלפות שוט.

המשיבה הזניחה את ילדיה, לא הגנה עליהם נוצר הכרח להוציאם ממשמורתה.

המשיבה העלימה דבר לידת הילד האחר ועצם קיומו ורימתה בדבר זהותו, נדדה עמו ממקום למקום, ולא אפשרה לו גידול תקין ושליו בבית יציב קבוע ומיטיב.

המשיבה ניתקה קשר עם ילדיה לתקופות משמעותיות ביותר בחייו, ובמיוחד עם אחד מהם כבר בהיותו תינוק. כל ילדיה של המשיבה הוצאו מרשותה עקב הזנחה קשה, המשיבה ניתקה כמעט כל קשר עם ילדיה.

שני בניה הגדולים של המשיבה מסוכסכים בפלילים ישבו בבית סוהר.

הן המומחה בהליכי בית המשפט לנוער והן המומחה מטעם בית משפט זה, הגיעו למסקנה כי למשיבה אין מסוגלות הורית מינימלית הנדרשת על מנת לגדל את ילדיה כראוי. עולה כי כן מהאמור שהמשיבה איננה בעלת יכולת לדאוג לילדים כראוי הן מחמת מצבה והן מחמת התנהגותה.

דאגה וטיפול בילדים

סעיף 13 (א) (7) לחוק האימוץ מדבר על יחסי הורה – ילד ספציפיים. אין מדובר על יכולת ערטילאית של ההורה לתפקד כהורה, אלא על מסוגלותו ההורית, המוצאת ביטוי מעשי כלפי הילד המסוים נשוא ההליך, ועל כן אם כלפי ילד מסוים אין ההורה יכול לתפקד כהורה כראוי, עקב נסיבות שונות, גם אם יכולת הורית קיימת בו, רשאי בית המשפט לקבוע כי לגבי הילד המסוים נתמלאו תנאי סעיף 13 (א)(7) לחוק האימוץ.

צורכי הילד הינם כמובן צרכיו הפיזיים והחומריים, ואולם בוודאי שלא רק אלה כי אם ובמיוחד צרכיו הנפשיים והרגשיים אשר לגביהם יש צורך לבדוק אם יוכל ההורה לדאוג להם. ע"א 3199/90 פ"ד מ"ה (3) 488.

בדיקת יחסם של המשיבים לילדיהם מבהירה מפורשות כי אין להם יחס אמיתי ועמוק לילדים והם נעדרי יחסי הורה ילד תקינים.

הסיכוי לשינוי בעתיד

האמור בסעיף עצמו מביט אל העבר, ההווה והעתיד גם יחד. מצבו של ההורה בהווה הוא תנאי לקיום העילה אשר לפיה על בית המשפט להשתכנע כי ההורה אינו מסגול לדאוג לילדו כראוי. בית המשפט מתייחס גם אל העבר, משום שחלק מהוכחת אי מסוגלות ההורה בהווה היא העובדה שגם בעבר לא היה מסוגל לדאוג לילדו כראוי, ועובדה זו מאשרת ומאששת את המצב בהווה, וכן ניסיון העבר שופך אור לא רק על ההווה אלא גם על העתיד. ע"א 232/85 פ"ד מ (ח) עמ' 1.

בית המשפט מגיע למסקנה כי סיכוי לשינוי בעתיד נשען על שקרה בעבר. מניתוח עובדות המקרה מגיע בית המשפט למסקנה כי העבר משליך על העתיד וכי הסיכוי לשינוי הינו אפסי וקלוש.

ככל ששנות העדר דאגה ראויה לילד היו רבות יותר, ככל שההזנחה, המעשים השליליים, נמשכו תקופה ארוכה כך ניתן ללמוד שהסיכוי לשינוי בעתיד נמוך מאוד.

תקופת הזנחת הילדים ע"י המשיבה ארוכה, נמשכת שנים רבות, משכך הסיכוי לשינוי בעתיד נמוך אם בכלל.

ככל שהעדר יכולת הורית מתייחסת למספר של ילדים כך העדר המסוגלות ההורית עמוק יותר והסיכוי לשינוי קטן אף אפסי.

ברור גם שאין אפשרות להמתין שנים רבות לשינוי שכן מדובר בילדים אשר מימד הזמן ותחושת הזמן אצלם שונה מזה של המבוגר. התנתקות מהורה, אי מילוי תפקוד הורי כלפי ילד לתקופה של חצי שנה הינה עילה עפ"י חוק אימוץ ילדים להכרזת ילד כבר אימוץ, כלומר תקופת זמן זו מהווה בוחן להתנהגות הורית ראויה ולדאגה וטיפול בילד.

עזרה כמקובל ברשויות הרווחה

המשיבים קיבלו עזרה כמקובל, ברם לא הענקת העזרה היא שורש הבעיה כי אם ההתנהגות והמצב הנפשי והרגשי.

ניסיונות חוזרים ונשנים של רשויות הרווחה לסייע למשיבים על מנת שיקיימו חובות הורותם, יתפקדו כהורים לילדיהם – נכשלו. רשויות הרווחה הוציאו את הילדים מרשות המשיבים ומממנים שהות הילדים במוסדות, במסגרות חינוך, באומנה, רשויות הרווחה הציעו הדרכה ופיקוח וסיוע טיפול צמוד של עובדים סוציאליים, הדרכה הורית, אולם המשיבים לא רצו, ולא נעזרו ברשויות הרווחה, הערימו עליהם במקום להסתייע בהם.

במהלך השנים, בתקופות שונות, נראה היה שיש שיתוף פעולה מצד המשיבה, אולם תקווה זו התבדתה המשיבה פנתה עורף ולא שיתפה פעולה עם הרשויות לצורך הטיפול בילדיה.

המשיבים יחד ולחוד

הוכח כי כל אחד מהמשיבים נעדר יכולת לדאוג כראוי לילדים, אולם לא רק זו, המשיבים נעדרי יכולת לדאוג לילדיהם כראוי גם כזוג.

המשיבים מסוכסכים חיים יחד ובפירוד לסירוגין. במהלך ההליכים בתיק זה נפרדו.

המשיב פירט בפני העובדת הסוציאלית דבר העדר מסוגלותה ההורית של המשיבה, תפקודה הלוקה, הזנחת הילדים.

המשיבה טענה כנגד המשיב כי התעלל בילדים והזניחם.

המומחה ציין כי במהלך הבדיקה חתרו המשיבים כל הזמן האחד כנגד השני.

באירועים שונים ביניהם הוזמנה משטרה.

וחמור מכך – בהיות הילדים אצל המשיבים לא הגנו עליהם המשיבים, אחד הילדים. היה בשני אירועים שונים נתון בסיכון לחייו ולשלמות גופו, אירועים טראומתיים אשר השפיעו בהכרח על מצבו הנפשי והרגשי, כמו גם העדר דמויות הוריות בחייו כאשר המשיבים בחרו שלא לקיים עמו קשר תקופות משמעותיות בחייו.

המשיבים נהגו יחד במרמה בהתייחס לילד השני טלטלוהו ממקום למקום, לא טיפלו בבריאותו הגופנית, ופגעו בשלומו הנפשי כאשר לא העניקו לו בית יציב וקבוע, ובכך שהעלימו דבר קיומו.

כל אחד מהמשיבים אשם במצבים האמורים אם כמבצע בפועל של הרעות והטראומות אם כמי שלא הגן על הילדים מפניהם.

עולה כי אכן הקטינים נפגעו מהורותם הרעה של המשיבים.

טובת הילדים

משנקבע כי התמלאו תנאי סעיף 13 (א)(7) לחוק אימוץ ילדים, יש לבחון מה דורשת טובת הילדים.

טובת הילדים כפי שהוגדרה על ידי פסיקת בית המשפט העליון:

אכן, שיקול טובת הילד יישקל רק לאחר שהוכחה עילה מעילות סעיף 13 לחוק אימוץ ילדים ורק אם התמלאו תנאי הסעיף שכן "שיקול טובת הילד" אינו מהווה עילה עצמאית להוצאות ילד מרשות הוריו ולהכרזתו כבר אימוץ. "…כבר יצאה הוראה מבית משפט זה, כי כאשר בא בית המשפט להורות על אימוץ הקטין ללא הסכמת הוריו הטבעיים, שומה עליו לברר, עובר לשאלה העקרונית אם האימוץ הוא לטובתו של הקטין, אם אכן התקיימו התנאים העובדתיים…." בע"א 377/79 פ"ד ל"ה (3) 151.

וכן:.. לפני שנוכל לדון בשאלה אם אמנם טובת הילדים דורשת את אימוצם , יש תנאי בל יעבור למתן צו אימוץ כאשר אין לכך הסכמת ההורים, והוא בירור השאלה העובדתית, הקודמת לשאלת טובת הילד, אם אמנם נתמלאו התנאים שבקיומם פטור בית המשפט מהשגת הסכמת ההורים לאימוץ, כנדרש במפורש בסעיף 8 לחוק, היינו התנאים המפורטים בסעיף 11 לחוק (כיום סעיף 13 לחוק – א.ל.) ובענייננו אם התקיים התנאי הקבוע בסעיף קטן 1 לסעיף 11, שההורה נמנע דרך קבע מלמלא חובותיו כלפי ילדיו. ע"א 27/78 פ"ד ל"ב (3) 225, 232 .

וכך גם בע"א 325/87 פ"ד מ"ד (1) 848, 855; "אין לשכוח כי בשלב הראשון עלינו לבחון את שאלת כישוריו של ההורה לתפקד בתור כזה, ורק אם נגיע למסקנה שלילית בקשר לשאלה זו, מושם הדגש על בחינת טובתו של הילד".

לאור העובדות החמורות והקשות המפורטות בפסק הדין של כב' השופטת מימון – מוכרזים שני הילדים כברי אימוץ, והם ינותקו מהוריהם ניתוק מוחלט ויתחילו חיים חדשים במשפחה שיכולה להיטיב עמם.

זהו סיפור עצוב עם סוף שאינו בהכרח שמח. קיים קושי למצוא משפחות מאמצות לילדים שאינם תינוקות או עוללים. מה גם שתהא המשפחה המאמצת טובה חמה ומכילה ככל שתהא – אין דרך למחוק את הצלקות הנפשיות והפיסיות שהוטבעו בילדים טרם הוצאתם מרשות הוריהם הביולוגיים.

גם למשפחה המאמצת וגם לילדים עצמם צפויה עוד דרך קשה.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ