צרו קשר
ּ

צוואות וירושות

ירושה על פי הדין

חוק הירושה התשכ"ה – 1965 קובע כי במות אדם יעבור רכושו לבן זוגו ולילדיו.

בן הזוג יורש מחצית מרכושו של הנפטר, וילדיו (או נכדיו, אם ילדיו נפטרו לפניו) חולקים במחצית השנייה – בחלקים שווים ביניהם.

באם לנפטר לא היו ילדים או נכדים, יורש בן הזוג את העזבון ביחד עם הורי הנפטר. במקרה כזה בן או בת הזוג יורשים שני שליש, וההורים – את השליש הנותר.

באם לנפטר לא היו ילדים, נכדים, הורים או בן זוג – עובר העזבון לקרובים מדרגה שניה.

בכל מקרה בן הזוג יורש את המטלטלין (ריהוט ביתי, מכונית וכיוצ"ב) ובתנאי שחי עם המנוח למעלה משלוש שנים.

בהעדר קרובי משפחה יורשת מדינת ישראל את רכושו של המנוח. אנשים עריריים נוטים לכתוב צוואה ולהוריש את כספם למטרות צדקה או לארגונים ציבוריים הפועלים למען מטרה מסויימת.

מומלץ לגבר או אישה המצויים בעיצומו של הליך גירושין לערוך צוואה.
מטבע הדברים אדם העומד להתגרש ו/או להיפרד מבן זוגו אינו מעונין להוריש לו את רכושו, הן מחמת שפסק לאהוב את בן זוגו, והן עקב כך שיש לו רגשות זעם/קנאה/כעס/טינה וכיוצ"ב כלפי בן הזוג.

סביר להניח כי גבר או אישה העומדים בפני גירושין או פירוד יחפצו להבטיח את עתידם של ילדיהם או להבטיח נתח מהרכוש לבן הזוג העתידי עמו הם עומדים לחלוק את חייהם ו/או שלמענו הם מתגרשים.

צוואה תבטיח כי הרכוש לא ייפול לידיו של בן הזוג שהפסיק להיות אהוב.

צוואה ניתן לערוך במספר אופנים:

  • צוואה בעדים, שהיא צורת הצוואה הנפוצה ביותר, לפיה חותמים המצווה ושני עדים על הצוואה, בנוכחות המצווה.
  • צוואה בכתב יד הנערכת בכתב ידו של המצווה ונחתמת על ידו בצירוף תאריך החתימה.
  • צוואה בפני רשות הנערכת בפני שופט או רשם.
  • צוואת שכיב מירע הנמסרת בעל פה על ידי אדם העומד בפני מוות מיידי.

החוק דורש כי צוואות תעשנה מרצון חופשי וללא השפעה ו/או כפיה בלתי הוגנים ו/או לחץ של הנהנה על המצווה.

עריכת צוואה רצויה ביותר כאשר בן אדם חי עם ידוע/ה בציבור כאשר הוא עוד נשוי לבן זוגו "על הנייר" וטרם הצליח להשיג את הגט. במצב כזה החוק קובע כי היורש הוא בן הזוג החוקי ולא הידוע/ה בציבור. ניתן לשנות הוראה חוקית זו על ידי עריכת צוואה שבה אדם מוריש את רכושו לידוע/ה בציבור שלו במקום לבן זוגו, וכך מונע מרכושו להגיע לאחר מותו לידיים לא רצויות.

כאשר מדובר בנישואין שניים רצוי וחשוב לערוך צוואה על מנת להבטיח את כוונתו של המנוח להגן על ילדיו או על בן/בת זוגו.

מי לא יורש?

אדם שעשה ניסיון לרצוח או שרצח את המנוח.

מי שהסתלק (ויתר) על חלקו בעזבון.

חשוב מאד לדעת:

לעיתים כאשר נפטר אחד ההורים מוותרים על הילדים על חלקם בעזבון לטובת ההורה שנותר בחיים. הדבר מקובל מאד ונעשה פעמים רבות כדי להביע כבוד ואמון בהורה שנותר.

המחווה אמנם יפה מאד אך כרוכה בסיכון. היה וההורה שנותר בחיים יתחתן או יסתכסך עם אחד הילדים או עם כולם – יכול ההורה שנותר בחיים לנשל את הילדים מכל הירושה, ולהוריש את כל הרכוש (הן את החלק שלו והן את החלק של המנוח שנפטר לפניו) לבן הזוג החדש או לכל גורם אחר.

לכן, ילדים המסתלקים מירושת אחד ההורים לטובת ההורה שנשאר בחיים צריכים לדעת כי הם נוטלים סיכון מסויים שיאבדו את כל הרכוש של הוריהם ויוותרו ללא זכות כלשהי בעזבון.

אונס, איום, תחבולה ותרמית, השפעה בלתי הוגנת והעדר רצון חופשי:

לעיתים נעשית על ידי הורה או הורים צוואה הקובעת כי כל הרכוש יעבור לילד אחד בלבד מילדי בני הזוג או צוואה המורה לתת את כל הרכוש לאדם זר או לגוף ציבורי.

היורשים הטבעיים – שהם בדרך כלל בן הזוג והילדים – מוצאים עצמם ממורמרים ומרגישים מקופחים.

במידה ויש חשש כי הורשת כלל הרכוש לילד אחד מכל הילדים של בני הזוג או הורשת הרכוש לאדם או גורם זר – נעשתה שלא מרצון חופשי, תוך ניצול מצוקה של הקשיש/הקשישה וניצול התלות ביורש – ניתן להגיש התנגדות לצוואה.

במקרה כזה הדיון מגיע לבית המשפט לענייני משפחה והשופט הדן בתיק בוחן ובודק האם הצוואה נכתבה על פי הכללים, והאם נעשתה ברצון חופשי או שמא היה כאן אונס, איום, תחבולה, או תרמית, השפעה בלתי הוגנת ושימוש בדרכים לא נאותות על מנת לזכות ברכוש.

נבדקת מידת התלות של המנוח ביורש, כיצד נעשתה הצוואה, ביוזמת מי, האם נעשתה כדין, האם היורש היווה גורם פעיל בעריכתה, האם המנוח נטל תרופות שהשפיעו על רצונו או פגמו בצלילות דעתו, האם המנוח היה חולה במחלה שפגעה ביכולת השכלית שלו וכו'…

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ