צרו קשר
ּ

פסיקה של בית המשפט המחוזי הקובעת שהלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה שינוי נסיבות בפני עצמו, וזאת בניגוד לפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שקבע אחרת לפני מספר שבועות

פסיקה של בית המשפט המחוזי הינה הלכה מנחה, ובמידה והיא שוללת קביעות של בית המשפט לענייני משפחה הרי שיש צורך בקביעה מחייבת של בית המשפט העליון לעניין זה על מנת שהסוגיה תהיה ברורה ותסיר ספיקות ואי וודאות הקיימים כיום

בית המשפט המחוזי (כב' השופט שילה) במסגרת הליך פשיטת רגל, דן בשאלה האם יש לבטל את ההחלטה לפיה על החייב לשלם קציבת מזונות בסך של 3,500 ₪ לחודש לשני ילדים, ומה ייעשה ביתרת הכספים במידה ומזונות הילדים יופחתו.

 

כאשר אדם נקלע לפשיטת רגל הרי שעל ביהמ"ש המחוזי לקצוב מזונות הילדים

החייב וגרושתו חתמו בשנת 2013 על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט לענייני משפחה, כאשר בהסכם נקבע בין היתר, כי החייב ישלם למזונות הקטינים סך של 4,500 ₪ לחודש וכן מחציות שונות כמקובל.

בהסכם נקבע גם, כי הקטינים יהיו במשמורת האם והם ישהו עם האב פעמיים בשבוע משעות אחה"צ ועד למחרת בבוקר וכן בכל סוף שבוע שני, מיום שישי עד למוצאי שבת.

בנוסף נקבע, כי דירת בנה"ז תועבר ע"ש האם ללא תמורה אגב גירושין והאם תישא בכל תשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה.

האב נקלע לפשיטת רגל והאם הגישה בקשה לקציבת מזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם – 1980.

בבקשה נטען כי היא משתכרת 11,000 ₪ נטו לחודש, היא משלמת משכנתא בגין הדירה שבבעלותה והיא משלמת שכר לימוד עבור גן הילדים בסך של 1,500 ₪ לחודש. האם עתרה לקציבת מזונות בסך של 6,840 ₪ לחודש.

החייב טען בתגובתו, כי הוא מרוויח 8,000 ₪ נטו לחודש, הוא נישא בשנית ונולד לו ילד קטן, יש לו חובות במיליוני ש"ח, הילדים שוהים עמו לפחות מחצית מהזמן, כך שבפועל הוא נושא במחצית מהוצאותיהם כשהם בפועל במשמורת משותפת. האב ביקש להפחית בשיעור ניכר את מזונות הילדים שהתחייב לשלם מכוח הסכם הגירושין.

נציג הכנ"ר טען בתגובתו שלאור העובדה שהחייב משלם תשלום חודשי בסך של 600 ₪ לנושיו ועל מנת ליצור איזון עם אינטרס הנושים, יש להעמיד את קציבת מזונות הילדים ע"ס של 2,500 ₪ לשני הקטינים.

המנהל המיוחד טען כי לאור צרכי הקטינים, יש להעמיד את קציבת מזונות הילדים ע"ס של 3,500 ₪ לחודש.

במאי 2016 נתנה כב' השופטת פלינר החלטה בבקשה. בהחלטה נקבע בין היתר כי אם מבקש החייב לשנות מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, עליו לנקוט בהליך המתאים, לאחר קבלת אישור בית משפט. בית המשפט אימץ את עמדת המנהל המיוחד וקצב לקטינים מזונות סך של 3,500 ₪ לחודש.

החייב הגיש בקשה לביטול ההחלטה לקצוב למבקשת מזונות קטינים במסגרתה חויב החייב לשלם לידי המשיבה סך של 3,500 ₪ וחיוב האם בתשלום לאב.

 

טענות החייב לעניין חלוקת נטל התשלומים לאור הלכת בע"מ 919/15

החייב טען לשינוי נסיבות מהותי בתחומים שונים אך עיקר טענתו מסתמכת על שינוי ההלכה בנושא חלוקת נטל תשלומי מזונות הילדים, אשר שונתה ביום 19.7.17 במסגרת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, שבו נקבע כי החל מגיל שש, חלה חובת מזונות הילדים על האב, מדין צדקה בלבד ויש לקחת בחשבון את זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים ואת גובה ההכנסות של כל אחד מההורים.

מאז מתן פסק הדין ששינה סדרי עולם וגרם למהפך הן בתפיסה והן בצורה מעשית עד מאוד – ברור כי לא קיימת יותר חובה אבסולוטית על האב לשלם מזונות של ילדים מעל גיל שש. במקרה שלפנינו הבן הבכור כבר בן שמונה והבן השני בן חמש וחצי כך שפסק הדין יכול להיות ישים ורלוונטי לגביהם.

כמו כן החייב הגיש תביעות להעברת המשמורת אליו ולחילופין למשמורת משותפת אך תביעה לביטול מזונות, לבית המשפט לענייני משפחה. תביעה זו טרם התבררה, מאחר שטרם הוסדרו הביטחונות שעל החייב להעמיד להבטחת ההוצאות, ככל שהתביעות יידחו.

ראשית יש להבהיר, כי זכותו של החייב לפנות בבקשה לשינוי ההחלטה בדבר קציבת מזונות הילדים ככל שאירע שינוי נסיבות, קיימת אף בטרם שניתן פסק דין חדש ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בתביעה לביטול או הקטנת מזונות הילדים שנפסקו.

סעיף 128 לפקודה קובע, כי בית המשפט של פש"ר מוסמך לקצוב מזונות לאדם שמגיעים לו מזונות מפושט הרגל "על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי צו הכינוס".

משקיים פסק דין, אין צורך להמתין עד שיינתן פסק דין חדש. ככל שקיימת עילה לשינוי, ניתן להגיש בקשה לבית משפט של פש"ר ולבקש שינוי בקציבת מזונות הילדים. זאת, על מנת שביהמ"ש יוכל בכל עת לאזן בין זכויות הזכאים למזונות לבין זכויות הנושים, ככל שיתעורר בכך צורך.

על אף האמור לעיל, בית המשפט דוחה לחלוטין את הטענה המרכזית של המבקש, כי לאור הלכת 919/15 – שיש להחילה רטרואקטיבית – אירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול קציבת מזונות הילדים. בית המשפט אף קובע שאין שינוי נסיבות מהותי שלא נטען כבר קודם על ידי החייב.

מעיון בתגובת החייב לבקשה לקציבת מזונות שהגישה האם בתחילת שנת 2016, עולה כי את כל הטענות שהוא טוען כיום, למעט בקשר להלכת 919/15, הוא טען בבקשה המקורית. החייב טען שנולד לו ילד מנישואיו השניים, שהוא משתכר 8,000 ₪ נטו בלבד והאם משתכרת יותר וכי הקטינים שוהים אצלו מחצית מהזמן.

החייב אף טען כי לאור העובדה שהקטינים נמצאים אצלו מחצית מהזמן והוא נושא בכל צרכיהם בביתו "באופן ישיר", אזי, "יש לדחות את הבקשה למזונות".

ברור אם כן, שטענותיו כיום לפיו הילדים נמצאים במשמורת משותפת, נולד לו ילד נוסף והאם משתכרת יותר, נטענו במסגרת הבקשה המקורית וביהמ"ש התייחס לטענות אלו בהחלטתו, עת שקצב את מזונות הילדים. לא אירע שום שינוי נסיבות בנושאים אלו והם נדונו במסגרת הבקשה המקורית.

העובדה שהאם מרוויחה כיום 13,000 ₪ נטו ולא רק 11,000 ₪ נטו, אינו שינוי נסיבות מהותי. יחד עם זאת, לנתון זה יש השפעה על התוצאה.

החייב טוען, כי מאחר שהלכת 919/15 חלה גם רטרואקטיבית, יש לראות בהלכה החדשה משום שינוי נסיבות מהותי.

 

מידע חשוב אודות הלכת 919/15

הלכת 919/15 שינתה את הדין, עת שקבעה כי גם ביחס למזונות ילדים מגיל שש עד גיל חמש עשרה, חלה החובה מדין צדקה בלבד ולא קיימת חובה אבסולוטית על האב לשלם את מלוא צרכיו הבסיסיים של הקטין. החבות חלה על שני ההורים באופן שווה, בהתאם לזמני השהות של כל אחד מהקטינים בביתם ובהתאם להכנסותיהם הפנויות.

 

עמדת שופט אחד באשר לתחולת רטרואקטיבית של ההלכה

ב"כ החייב מסתמכת על תמ"ש 4542-03-16 א' נ' ב' שבו קבע כב' השופט אליאס, כי הלכת 919 מהווה שינוי נסיבות מהותי המאפשר "פתיחת" ההסכם, אלא אם כן יוכח כי נעשו ע"י הצד השני ויתורים, בגין ויתורו של הצד האחר בקביעת גובה מזונות הילדים.

 

עמדת יתר השופטים באשר לתחולה רטרואקטיבית של ההלכה

בתלה"מ 38034-07-17 פלוני נ' פלונית קבעה כב' השופטת סנונית פורר כי הלכת 919 כשלעצמה לא מהווה שינוי נסיבות המאפשר "פתיחת" חיוב מזונות הילדים שנקבע בפסק דין לפני שניתנה הלכת 919/15 ויש צורך ב"דבר מה נוסף" על מנת לשנותו.

בתלה"מ 19775-08-17 ב.ש. נ' ש.י.ש קבע כב' השופט בר יוסף, כי כשצדדים הגיעו להסכמות בנושא מזונות הילדים במסגרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, הלכת 919 לא מהווה שינוי שאינו צפוי ולכן מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק "פתיחת" ההסכם.

 

הכרעה בסוגיה זו

יש לדחות את עמדת החייב. ככל שעסקינן בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע ברע"א 8925/04 סולל בונה נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד כי לא ניתן "לפתוח" הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, למרות התחולה הרטרוספקטיבית של ההלכה החדשה.

שם נדונה השאלה, האם ניתן לבטל הסכם פשרה שנחתם וקיבל תוקף של פסק דין לפני ששונתה "הלכת השנים האבודות". כב' הנשיא ברק מדגיש בפסק דינו, כי ניתן לתקן כתבי תביעה לאור שינוי ההלכה "כל עוד פסק הדין לא הפך סופי" (סעיף 26 לפסק דינו).

הנשיא ברק קבע, כי יש לראות בטענה כי ההלכה השתנתה משום טעות בכדאיות העסקה. לדבריו: טעותם של העיזבון והתלויים הינה "בכדאיות העסקה" וטעות שכזו אינה מסמיכה את בית המשפט לבטל את החוזה…אכן, כל אחד מהצדדים להסכם נטל על עצמו את הסיכון כי לאור "השינוי באקלים המשפטי" עשוי לחול שינוי בדיני הפיצויים בכל הנוגע לשנים האבודות… כל אחד מהצדדים נטל על עצמו את הסיכון שהלכה חדשה עשויה להגדיל הפיצויים או להקטינם.

גם כב' השופט חשין, אף לשיטתו, לא ניתן לבטל ולשנות הסכם הפשרה.

אף כב' השופטת נאור הדגישה שם, כי שעה שעסקינן בהסכם פשרה וכי בשל עקרון סופיות הדיון, שאלת התחולה הרטרואקטיבית של הלכה חדשה אינה מתעוררת כלל במקרה דנן, בדיוק כשם שהיא אינה מתעוררת לגבי תיקים אחרים שכבר הסתיימו בפשרה או בפסק דין חלוט לפני שניתנה הלכת אטינגר… ראוי להחיל את הלכת אטינגר רטרואקטיבית על תיקים התלויים ועומדים בערכאות השיפוט. ודוק: "על תיקים תלויים ועומדים" ולא על פסקי דין חלוטים שניתנו.

 

מסקנה

המסקנה היא, כי אין לראות בהלכת 919 כשלעצמה, משום שינוי נסיבות המצדיק "פתיחת" הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

 

הסכם הוא מכלול של נושאים ואין לשנות מרכיב אחד בהתעלם משאר המרכיבים

הדברים נכונים ביתר שאת בהסכמי גירושין שהם בבחינת קל וחומר לעומת הסכמי פשרה בתביעות נזיקין. זאת לאור העובדה, כי הסכם גירושין כולל רכיבים רבים וצדדים מוותרים לעיתים בנושא מסוים על מנת לקבל יותר בנושא אחר. שינוי רכיב מזונות הילדים לבדו, עלול לפגוע באיזון העדין שנקבע בהסכם הגירושין, ביחוד במקום בו הגט כבר ניתן ולעיתים אף הסדרי הרכוש בוצעו. בהסכמי פשרה בנזיקין, עסקינן בפיצוי הכספי בגין הנזק ותו לא.

הגידול בהשתכרות האם אינו כה משמעותי ומהותי וגם לא היה בלתי צפוי

השינוי היחיד שאירע מאז שניתנה ההחלטה בדבר קציבת מזונות הילדים, נעוץ בכך שהאם משתכרת כיום 13,000 ₪ נטו ולא 11,000 ₪ נטו. אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי במזונות שנקבעו בהסכם גירושין. מדובר בהתפתחות צפויה שאינה חריגה.

 

ההבדל בין פסיקת מזונות לקציבת מזונות

יש להבין אין אנו עוסקים בפסיקת מזונות אלא בקציבת מזונות. בקציבת מזונות על בית המשפט לקחת בחשבון אף את האינטרס של כלל הנושים.

לכן, אף שינוי נסיבות שאינו מהותי יכול להוות עילה המצדיקה שינוי בתשלומים שעל החייב לשלם בהליך הפש"ר. הדבר מצדיק עריכת איזון מחודש בין התשלום לנושים לבין התשלום לזכאי למזונות הילדים.

אין בהפחתה של קציבת מזונות הילדים בכדי להשפיע על ההכרעה בתביעת החייב בבית המשפט לענייני משפחה. בתביעה להפחתת מזונות שוקל ביהמ"ש רק את "הפריזמה הצרה" של ההורים והקטינים.

לעומת זאת, בהליך קציבת מזונות, שבו חובה לקחת בחשבון אף את אינטרס הנושים, יש מקום לבצע התאמות בשיעור קציבת מזונות הילדים, וזאת על מנת להגן גם על האינטרס של הנושים, שלהם חייב המבקש ממון רב.

 

מהי קציבת מזונות במסגרת פש"ר

כב' השופטת אלשיך בפש"ר 1831/00 פלונית נ' פלוני קבעה כי בשלב זה, נערך איזון בין מי שנזקק למזונות לבין נושיו האחרים של החייב, כאשר סכום מזונות הילדים שנקבע בשלב הראשון מהווה אך נקודת מוצא ומהווה חיוב נוסף המוטל על החייב שהינו חדל הפירעון. עוד קובעת היא כי צרכיו של הנזקק למזונות בשלב זה, אינם מהווים עוד "חזות הכל" ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים.

ברע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני קבע כב' השופט גרוניס ביחס לקציבת מזונות כי אמנם יתכן כי קציבת מזונות הילדים תהיה בסכום נמוך באופן משמעותי מסכום מזונות הילדים שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אך כאשר החייב במזונות נקלע להליכי פשיטת רגל, ממילא עלולה להיגרם פגיעה לכל נושיו, כולל אלה הזכאים למזונות. יש לזכור, כי הגדלה של הסכום המוקצב למזונות תיגרע כמעט תמיד מן הסכום שאמור להיות משולם לקופת פשיטת הרגל, משמע לטובת הנושים כולם.

לפיכך, מאחר שלאם יש 2,000 ₪ "נוספים" ממשכורתה שגדלה שלא היו ברשותה במועד שנקצבו מזונות הילדים ואשר היא יכולה לעשות בהם שימוש הן לצרכיה והן לצורך כלכלת הקטינים, יש מקום להפחית את קציבת מזונות הילדים ב – 1,000 ₪, כך שהחייב ישלם סך של 2,500 ₪ בלבד למזונות ילדיו (1,250 ₪ לכל קטין). סכום זה כולל את כל הוצאות הקטינים לרבות מדור וחינוך.

את הסך שהופחת ממזונות הילדים בגובה של 1,000 ₪ לחודש יהיה על החייב להוסיף לתשלום החודשי המיועד לנושים.

 

הרהור על פסק הדין

לא ברור מה הרוויח האב מבקשתו, הוא אמנם הפחית את מזונות הילדים אך הגדיל את חובו כלפי הנושים. כלום באמת העדיף להוציא מפי ילדיו ולהעניק לנושים או שמא לא העלה על דעתו את התוצאה הצפויה? אין אלא לתמוה ועדיף היה הן לאב והן לילדים ולאם כי מזונות הילדים היו נותרים על כנם וכי הנושים היו מקבלים פחות. מטבע הדברים יעדיף אב את ילדיו על פני הנושים והדבר הוא אך הגיוני.

החייב לא יצא נשכר מתוצאת פסק הדין אך מנגד פגע בילדיו שלו והכביד על אמם.

פסק הדין גם חשוב מההיבט שהוא קובע כי הלכת 919/15 אינה מהווה כשלעצמה עילה לפתיחת חיוב במזונות ואין בה די כשלעצמה וכי צריך שינוי נסיבות מהותי בנוסף לשינוי ההלכה על מנת שבית המשפט ישנה את גובה המזונות ויפחיתם.

כאמור, מפאת החשיבה השונה של שופטי הערכאה הראשונה בסוגיה זו ראוי שתינתן הלכה מחייבת ולא רק מנחה, דהיינו שתצא מבית המשפט העליון.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ