מתנה מחמת מיתה

מתנה מחמת מיתה

 

 

מתנה מחמת מיתה

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

 

מהי מתנה מחמת מיתה


סעיף 8(ב) לחוק הירושה קובע כדלקמן: מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.

משמעות הסעיף הינה כי אין ליתן תוקף להסכם מתנה שבמסגרתו אדם מעניק מתנה לרעהו, באופן שהקניית המתנה משתכללת רק לאחר מותו של הנותן.

הרציונל בבסיסה של הוראה זו הוא הרצון שלא לכבול את ידיו של המוריש בירושתו באמצעות עריכת הסכם מתנה שלאחריו לא תינתן לו האפשרות לחזור בו מנתינתה (ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב, פ"ד כח(2) 673; מרדכי א' ראבילו על מתנות ויום המוות: סעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 ושאלת ההבחנה בין מתנות inter vivos לבין מתנות "mortis causa  ספר זיכרון לגד טדסקי – מסות במשפט אזרחי 581, 587).

 

מהי הסיבה לכך שהמחוקק קבע שאדם אינו יכול לכבול את עצמו בכל הנוגע לירושה שהוא מתכוון להוריש

כדברי השופט קיסטר בעניין ליבוב : ברור שהמחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו. לא קשה להסביר את טעמו של דבר. ראשית המחוקק סבר שאדם אינו יודע את מידת ימיו ומה יהיו צרכיו עד לרגע האחרון. ושנית, אדם עלול, בזמן שהוא שרוי במצב רוח מסוים, לקשור עצמו ואף למסור את השליטה או זכויות ברכושו לאדם מסוים כבר בחייו, ולאחר זמן יראה ששגה ויבקש לחזור בו ואם לא תהיה לו האפשרות לשנות את החלטתו, יהיה מן הצועקים ואינם נענים; והמחוקק רצה למנוע זאת. על-כן קבע המחוקק, שאדם יכול לעשות דיספוזיציה לאחר מותו רק על-ידי צוואה, המקבלת תוקף רק עם פטירתו, ועד אז יוכל לשנותה כל-אימת שירצה.

 

הענקה לאחר המוות יכולה להיעשות רק באמצעות צוואה

סעיף 8(ב) לחוק הירושה מתיר הענקה לאחר המוות רק בדרך של צוואה, באופן המשמר למוריש את האפשרות לחזור בו עד יום מותו, כדי שלא יהיה האדם "צועק ואינו נענה", לאחר שמסר את כל רכושו לאחר עוד בימי חייו (רונן קריטנשטיין "מתנה מחמת מיתה – עיון מחודש" הפרקליט מט 403, 413-412 (תשס"ח)).

פרופ' ראבילו מציין נימוק נוסף לאיסור הקבוע בסעיף 8(ב): שאיפת המחוקק כי הענקות לאחר מוות ייעשו בצוואה, שהינה מכשיר משפטי המבטיח את רצינותו של המוריש על ידי דרישות תוכן וצורה ייחודיות (ראבילו, על מתנות ויום המוות, 586).

פרופ' טדסקי סבור, כי הסעיף מונע את עקיפתם של ההסדרים הקבועים בחוק הירושה (גד טדסקי "שליחות לאחר המוות" עיוני משפט י' 257, 261 (1984)).

 

בעניין מתנה לאחר מיתה יש דעות לכאן ולכאן

על הרציונלים השונים העומדים בבסיסו של האיסור הגורף שבסעיף 8(ב) לחוק הירושה נמתחה ביקורת לאורך השנים, הן בספרות והן בפסיקה. באשר לרצון שלא לכבול את המוריש לעסקה שלא יוכל לחזור בו ממנה, נאמר כי ניתן היה להסתפק בקביעה שנותן מתנה מחמת מיתה רשאי לחזור בו ממנה בכל עת עד ליום מותו (ע"א 3727/99 אוניברסיטת בן גוריון נ' בן בסט).

הדעה השלטת בפסיקה ובספרות היא כי יש לפרש את סעיף 8(ב) לחוק הירושה על דרך הצמצום, גישה הנובעת מן העמדה המבכרת את חופש החוזים, והרואה בעין רעה ניסיון להגביל אדם מלהתחייב כרצונו בנוגע לרכושו.

המקרה הקלאסי שבו מתעוררת הסוגיה בדבר מתנה מחמת מיתה הוא עסקה שבה כוונת הנותן היא ברורה – רצונו כי דבר המתנה יועבר לרשות המקבל רק לאחר מותו.

 

עסקת מתנה מחמת מיתה תיפסל כאשר המקרה הינו ברור חד וחלק

במקרים אלה תיפסל עסקת המתנה בהיותה מתנה מחמת מיתה. כך היה למשל ב-ע"א 6277/95 התאחדות עולי רומניה – סניף חיפה נ' קרן פ"ד  נג(1) 817, 821 שם כוונת הצדדים הייתה שהנכס יועבר למקבל רק לאחר מות הנותן.

 

עסקת מתנה בה הנותן שומר לעצמו זכויות ושליטה שונה היא במהותה ותזכה להתייחסות שונה בבית המשפט

קיים סוג נוסף של מקרים, שאיננו חריג, שבו נותן המתנה מעוניין להעניק למקבל, לרוב בן משפחה, את רכושו; ואולם בכך אין די והנותן מעוניין להיטיב עם המקבל ולהעניק לו את רכושו לאלתר ועוד בימי חייו;

אך לצד זאת הנותן מבקש לשמר לעצמו תכני בעלות מסוימים הבאים לידי ביטוי במגבלות שיוטלו על המקבל. מתנות מסוג זה משקפות מציאות חברתית שכיחה שבה רכוש מועבר באופן בין-דורי, לרוב מהורים או סבים וסבתות לילדים או לנכדים.

למתנה המועברת בצורה זו יתרונות ברורים למקבל, מטבע הדברים, אך גם לנותן המתנה – הנותן מעוניין להיטיב עם המקבל באופן מידיי, בין ממניעים אלטרואיסטים ובין ממניעים אחרים, תוך שהוא שומר לעצמו זכויות מסוימות בדבר המתנה.

זכויות אלה מקבלות ביטוי במגבלות המוטלות על מקבל המתנה, המאפשרות לנותן המתנה למזער את הסיכונים הטמונים בהיפרדות מהרכוש כבר בימי חייו. יש שמגבלות אלו הן מגבלות קנייניות גרידא – למשל שמירת זכותו של נותן המתנה להמשיך לעשות עסקאות בדבר המתנה כראות עיניו. במקרים אלו ניתן לתהות באיזו מידה, אם בכלל, אמנם עברה זכות הבעלות בדבר המתנה לידיו של המקבל.

במקרים אחרים, הצדדים לעסקת המתנה עשויים לבכר מגבלות אובליגטוריות – כדוגמת התחייבות מצדו של מקבל דירת מגורים, לאפשר לנותן המתנה להתגורר בדירה למשך כל ימי חייו.

 

ההבדל בין מתנה לאלתר לבין מתנה מחמת מיתה

לא פעם נדרש בית המשפט לשרטט את קו הגבול שבין מתנה לאלתר, שבצידה מגבלות המוטלות על המקבל לאורך ימי חייו של הנותן, לבין מתנה מחמת מיתה הנעדרת כל תוקף בדין. וכל זאת בשל שיש דרך אחת ויחידה להוריש רכוש לאחר הפטירה – צוואה.

התוצאה בעניין זה אינה אחידה. בעניין פילובסקי הנזכר לעיל, נדונה עסקת מתנה שבמסגרתה אשה רכשה דירת מגורים עבור בנה ונכדיה. הדירה נרשמה על שמם, אך האשה שמרה לעצמה את הזכות להתגורר בה עד יום מותה, כמו גם את הזכות למכור אותה לצד שלישי אם תחפוץ בכך בעתיד וליטול את תמורת המכר לידיה.

בית המשפט קבע כי המגבלות שהוטלו על הבן והנכדים היו כה משמעותיות, עד שנראה כי הבעלות בדירה כלל לא עברה אליהם, וזאת חרף העובדה שנרשמו כבעלים במרשם המקרקעין.

משכך, נקבע כי מדובר במתנה מחמת מיתה, והדירה עברה עם מות האשה לעיזבונה.

לעומת זאת, היו מקרים אחרים שבהם הכיר בית המשפט במתנה לאלתר, חרף שימור תכנים משמעותיים בידי הנותן. בע"א 36/86 מני נ' מני פ"ד מא(1) 248 נדונה עסקה שבמסגרתה אשה העניקה לשני בניה דירת מגורים, וזאת בכפוף לקבלת כל פירות והכנסות הדירה לידיה למשך כל ימי חייה.

עוד הסכימו הצדדים כי לא תיעשה כל עסקה בדירה ללא הסכמתה של האם, למעט עסקת שכירות קצובה בזמן.

על אף המגבלות שהוטלו על הבנים, בית המשפט כלל לא דן בסעיף 8(ב) לחוק הירושה משסוגיה זו לא הועלתה; אלא שהדיון נסב על היבטים מסוימים שהתעוררו בעסקה זו הקשורים בחוק המתנה, כך שבפועל התוצאה הייתה כי שימור תכנים בידי האם לא פגם בבעלות הבנים על הדירה.

מקרה אחר שבו הכיר בית המשפט במתנה חרף שימור תכנים בידי הנותן, אגב דיון במישרין בסעיף 8(ב) לחוק הירושה, הוא ע"א 679/76 סלי נ' עיזבון שפר פ"ד לב(2) 785.

בעניין זה העניק המנוח שפר זכות גישה לכספי חשבון הבנק שלו לסלי, שעמה היו לו יחסי קרבה. הן לנותן והן למקבל המתנה הייתה בכל רגע נתון שליטה בדבר המתנה, קרי: בכספי החשבון. על אף שהמנוח שפר יכול היה למשוך את כספי החשבון במלואם במשך כל ימי חייו, קרי: שימר לעצמו תכני בעלות משמעותיים בדבר המתנה, בית המשפט קבע כי הזכות למשוך כספים ניתנה לסלי בדרך של מתנה לאלתר.

חוסר אחידות בתוצאה ניכר גם בפסיקתן של הערכאות הדיוניות לאורך השנים. קביעה כי עסקת מתנה מהווה מתנה מחמת מיתה נעשית לא אחת בהסתמך על עניין

פילובסקי.

 

מסקנה

עורך הדין שעושה עסקאות מעין אלו צריך לדעת את הבחנה בין שני המצבים ולהבהיר ללקוח את ההבדל בין שני המצבים ואת הסיכון שלמרות הכוונה לתת מתנה – יחזור הרכוש לעזבון ולא יועבר למי שהייתה כוונה להעניק לו את המתנה.

העסקה שאנו תופרים ללקוח, צריך שתהיה נכונה ומתאימה ותשקף את רצון הלקוח המקבל מאיתנו, עורכי הדין, את השירות.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+