צרו קשר
ּ

מניעת הטרדה מאיימת

מעקב אחר בן או בת הזוג בין בעצמך ובין באמצעות חוקרים

פרטיים הינה עילה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

השונה והדומה בין החוק למניעת אלימות במשפחה ובין החוק למניעת הטרדה מאיימת נדון בהרחבה בפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים בר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים נסים.

החוק למניעת הטרדה מאיימת – רקע חקיקתי, פרשנות ותכלית

החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, הוא חוק חדש יחסית, אשר מופעל על ידי בית המשפט השלום, בית המשפט לנוער, ובית המשפט לענייני משפחה.

בשנת תשנ"א-1991, נחקק החוק למניעת אלימות במשפחה, אשר היקנה לבתי משפט ולבתי הדין הדתיים סמכות לתת צו האוסר על אדם להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה (סעיף 2(א)(1) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

כן רשאי בית משפט, במסגרת צו ההגנה, לאסור על המחויב בצו להחזיק או לשאת נשק (סעיף 2ב לחוק הנ"ל). סעיף 2(א)(2) לאותו חוק גם אפשר לבית משפט לתת צו האוסר להטריד בן משפחה בכל דרך ובכל מקום.

העילות למתן צו ההגנה, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, פורטו בסעיף 3 לחוק, והן כוללות שלוש קטגוריות:

(1) מי שנהג סמוך לפני הגשת הבקשה באלימות בבן משפחתו, או שביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;

(2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(3) מי שהתעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו.

על פי סעיף 4 לחוק למניעת אלימות במשפחה, בית משפט רשאי לתת צו הגנה במעמד צד אחד, בגין שתי העילות הראשונות (ביחס לעילה השלישית יש צורך בדיון במעמד שני הצדדים, לכתחילה). בכל מקרה, לאחר שבעה ימים, יש לקיים דיון במעמד שני הצדדים (סעיף 4 (א) סיפא לחוק הנ"ל).

הצו הינו לתקופה של שלושה חודשים, שניתן להאריך לשישה חודשים, ומנימוקים מיוחדים ניתן להאריך את תוקף הצו עד לשנה (סעיף 5 (א) לחוק למניעת אלימות במשפחה).

עשר שנים לאחר חקיקת חוק זה, שהתמקד בבני משפחה במובן הרחב (ראה הגדרת המונח "בן משפחה" בסעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה), נחקק חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. בפתח החוק, בסעיף 1 שבו, מוגדרת מטרת החוק, שהיא, "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו".

נקודת המוצא של מצעי החוק הייתה כי "מרבית הקורבנות להטרדה מאיימת הן נשים נרדפות על רקע מערכת יחסים שהסתיימה, מערכת יחסים קיימת, יחסים שהם על סף סיום, או על רקע מערכת יחסים מדומה שהיא רק בגדר שאיפתו של המטריד" (דברי ההסבר במבוא).

ברם, החוק נוקט לשון כללית ומתייחס לכל אדם, כאשר בדברי ההסבר מובא הטעם להגנת המוטרדים. וכך נאמר במבוא לדברי ההסבר:

המושג 'הטרדה מאיימת' או במקורו בשפה האנגלית 'Stalking' ,מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר, מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד.

מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים, כל אחד בפני עצמו, עבירה פלילית. עם זאת, גם הטרדות ואיומים מרומזים, משתמעים ועקיפים, שאינם עולים כדי עבירות פליליות, עלולים ליצור, כמכלול, הטרדה מאיימת.

הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושות איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה.

על הקשר בין חוק מניעת הטרדה מאיימת לבין חוק למניעת אלימות במשפחה, עומדות מציעות חוק מניעת הטרדה מאיימת, בכותבן בדברי ההסבר, כדלקמן (המבוא לדברי ההסבר, בסופו):

"לשם הגנה טובה יותר על קורבנות להטרדה מאיימת, מוצע בהצעת חוק זו הסדר של צווים להגנתם, בדומה לצווים הניתנים לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. אך בהרחבה המותאמת לייחודיותה של תופעת ההטרדה המאיימת וכן בלא הגבלתם של הצווים לתחום היחסים שבתוך המשפחה".

על הזיקה בין שני החוקים, אפשר ללמוד מסעיף 14 לחוק למניעת הטרדה מאיימת, אשר הוסיף את סעיף 2 (ח1) לחוק למניעת אלימות במשפחה, בו נאמר כי "בית המשפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לעניין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001".

כפי שמוסבר הדבר בהצעת החוק הנ"ל, "הבהרה זו נדרשת כדי להבטיח כי ההגנה הניתנת לאדם בפני הטרדה מאיימת לא תפחת בשל כך שהמטריד הוא בן משפחתו" (דברי ההסבר לסעיף 14 להצעת חוק מניעת הטרדה מאיימת).

המונח "הטרדה מאיימת" מוגדר בסעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מאיימת: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו".

בסעיף 5 לחוק למניעת הטרדה מאיימת מצוי פירוט של האיסורים, אשר ניתן לכלול במסגרת צו מניעת הטרדה מאיימת, ובהם האיסורים הבאים: להטריד את הנפגע; לאיים על הנפגע; לבלוש אחר הנפגע או לפגוע בפרטיותו; ליצור קשר עם הנפגע; להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו או מרכבו; לאסור עליו להחזיק נשק.

סעיף 4 (א) לחוק למניעת הטרדה מאיימת, מסמיך את בית משפט, אם "נוכח בית המשפט כי אדם נקט הטרדה מאיימת", להורות לאותו אדם במסגרת צו מניעת הטרדה מאיימת להימנע מלעשות את המעשים המפורטים בסעיף 5 לחוק הנ"ל. בנוסף לכך, רשאי בית משפט ליתן צו מניעת הטרדה מאיימת אם התנהגותו של האדם נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאדם אחר או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין, או אם סמוך לפני הגשת הבקשה פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר או כלא אדם אחר שלא כדין (סעיף 4 (ב)(1)-(2) לחוק למניעת הטרדה מאיימת, אשר הוא זהה מילולית לעילות לצו למניעת אלימות במשפחה, כאמור בסעיף 3 (1)-(2) לאותו חוק.

מכאן עולה, כי המחוקק התכוון להרחיב את העילות להוצאת צווים, שבמקור היו במסגרת בני המשפחה, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, לכלל הציבור, ולשם כך נחקק חוק למניעת הטרדה מאיימת.

כאשר מדובר באלימות ממש או בעבירת מין שבוצעו סמוך לפני הגשת הבקשה, אין צורך להוכיח דבר נוסף, ואירועי העבר הם העילה לצו למניעת אלימות במשפחה או לצו למניעת הטרדה מאיימת. אם מדובר בחשש לכך שאותו אדם יבצע משהו בעתיד, על בית המשפט להשתכנע כי התנהגותו של אותו אדם נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאדם אחר או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין. במקרה אחרון זה, אנו מנסים למנוע פעולה בעתיד, רק על פי הערכת מצב שאותו אדם מסוכן ועלול לגרום למבקש פגיעה פיזית או יבצע בו עבירת מין.

העילה המיוחדת, שהיא החידוש של חוק מניעת הטרדה מאיימת, היא זו: אם אדם ביצע הטרדה בעבר, או נקט איומים כלפיו (זה היסוד הראשון, שכולל את המעשה שבוצע בעבר), ובנוסף לכך הנסיבות נותנות בסיס סביר להניח כי אותו אדם יטריד או יאיים שוב ויפגע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של אותו אדם (היסוד השני, הצופה פני עתיד), כי אז, רק לאחר שהתקיימו שני היסודות הללו יחדיו ובאופן מצטבר, רשאי בית משפט ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

יודגש כי חוק מניעת הטרדה מאיימת, נחקק לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ויש בו הגבלה לא מעטה על חירות האדם, אשר מבקש הצו רוצה להגבילו. מן הראוי כי הפעלת חוק מניעת הטרדה מאיימת, אשר נתונה לסמכותו של בית המשפט השלום, תיעשה באופן מושכל, כאשר, מצד אחד, תוגשם תכליתו ומטרתו, המגולמת בשמו ובסעיף 1 שבו, ומצד שני, יש להיזהר שלא להיסחף, יתר על המידה, שכן בכך פוגעים אנו בחירויות היסוד של האדם, ובהן חופש התנועה.

לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת על ידי אישה שלטענתה בעלה עוקב אחריה באמצעות בלשים ובעצמו.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת גליק) בהט (ת"א) 18267-01-14 קבע כי התנהגותו של המשיב הינה בבחינת הטרדה מאיימת ונתן צו למשך 90 יום האוסר עליו לפעול כן, בשל עובדות המקרה שיפורטו להלן.

הצדדים התגרשו בשנת 2011 מנישואיהם יש להם בת אחת הנמצאת במשמורת אמה, המבקשת. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים הנוגעים למשמורת הקטינים.

לטענת המבקשת במסגרת ההליכים המשפטיים המשיב עקב אחרי המבקשת, הן באופן אישי והן ע"י שימוש בחוקרים פרטיים, ובית המשפט אף הגדיר את המשיב אובססיבי. המבקשת מציינת כי היא חוששת מפני המשיב שכן במהלך המפגשים שהתקיימו בין הצדדים ניסה המשיב להתקרב אל המבקשת באופן שפגע בחירותה וברצונותיה החופשיים, מתוך מטרה להעמיד את המבקשת במצבים לא נעימים.

המשיב טען כי המבקשת פועלת ככל העולה על רוחה ומעתיקה פעם אחר פעם את מקום מגוריה תוך הפרה בוטה וחסרת תקדים מחובתה ומאחריותה כמשמורנית יחידה כפי שהורה בית המשפט.

המשיב טען כי הוא מעולם לא עקב ו/או ראה את המבקשת בעיר מגוריה, אך לדבריו הוא השתמש בשירותיהם של חוקרים פרטיים ויש בידיו דו"ח חקירה המאשר שהמבקשת אינה מתגוררת עוד בבית הוריה כפי שהיא טוענת וכפי שהצהירה לדבריו עדות שקר בבית המשפט. במהלך הדיון הצהיר המשיב כי לא קיים מעקב בעצמו, אלא באמצעות חוקר פרטי.

כאשר כלל המחוקק בין המעשים המהווים הטרדה מאיימת את ה"עיקוב" או ה"בילוש", הרי משנתגלה דבר עיקוב או בילוש לנעקב והדבר פוגע בפרטיותו, הוא עונה להגדרת "הטרדה מאיימת".

תימוכין לכך מצא בית המשפט לענייני משפחה בדברי ההסבר להצעת חוק למניעת הטרדה מאיימת: "המושג הטרדה מאיימת או במקורו בשפה האנגלית "stalking" מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושת איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה…".

עוד מוסיפה הצעת החוק ומפרשת: "… מרבית הקרבנות להטרדה מאיימת הן נשים הנרדפות על רקע מערכת יחסים שהסתיימה, מערכת יחסים קיימת, יחסים שהם על סף סיום, או על רקע מערכת יחסים מדומה שהיא רק בגדר שאיפתו של המטריד…".

המסקנה של בית המשפט לעניין זה היא כי היה ונעקב גילה שמאן דהוא עוקב אחריו והדבר טורד את שלוותו, את פרטיותו או את שגרת יומו, הרי שיש בכך מעשה העולה כדי "הטרדה מאיימת" כהגדרתה בחוק.

חוקר "טוב" שמעשיו סמויים מן העין והנעקב אינו מגלה דבר המעקב אחריו, אין בכך כדי הטרדה מאיימת, ואילו חוקר "רע" שדבר חקירתו ומעקביו נגלים לנחקר ופוגעים בשלוותו, יש בכך כדי הטרדה מאיימת כמשמעות הדין.

טענתו של המשיב לפיה המעקב אחר המבקשת נעשה כדין, בהתאם להוראת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה תשל"ב-1972 נדחתה על ידי בית המשפט. קריאת החוק מצביעה על כך שאכן עיקוב אחר אדם, אם נעשה עפ"י הוראות החוק אינו אסור, אולם תכליתו של החוק אינה בחינת השאלה של מידת הלגיטימיות של העיקוב, אלא הסדרת הרישוי בנושא חוקרים פרטיים.

אין בחוק חוקרים פרטיים כדי להתיר פעילות מעקב, וגם אם סבור המשיב כי מטרת המעקב שהוא מפעיל כלפי המבקשת היא לגיטימית, אין זה לגיטימי לפגוע בשגרת יומה, בשלוות רוחה ובפרטיותה. התגלה המעקב והנעקב מתלונן, די בכך כדי לאסור פעולה זו.

לפיכך, אם ביצע חוקר חקירה אחר אדם בדרך של מעקב למשל, ולנחקר התגלה העיקוב באופן שמטריד את שלוות חייו, הרי שיש בכך משום הטרדה מאיימת במשמעות החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

מאחר והמבקשת גילתה את המעקבים, היא חשה מאוימת וכי פרטיותה נפגעת, די בכך כדי ליתן צו מתאים.

אין ספק כי לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, הדגש על פרטיותו של האדם הפך להיות מרכזי, והפרטיות מהווה אחת מזכויות היסוד של האדם בישראל (ראה: בג"צ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים):"… היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחרות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו…".

וכך גם חוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 מגדיר בסעיף 2 את הפגיעה בפרטיות כ"בילוש או התחקות אחר אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת".

מכאן איפוא שיש בהתחקות (ובוודאי כזו שהתגלתה לנעקב) משום פגיעה בפרטיותו ובשלוות חייו, או במילים אחרות, הטרדה מאיימת כלשון סעיף 2(א) לחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

בעניין היות המעקב פגיעה בפרטיות ראו: ע"פ 5026/97ע"פ 2963/98 ו- 3191/98) ג'ק גלעם,יעקב יכיני ואייל חתוכה נ' מדינת ישראל, ע"פ(תל-אביב) 2090/93 מדינת ישראל נ' גלעם, ת"פ 1596/96 מדינת ישראל נ' חיים גוטמן.

משנה תוקף יש לדברים אלה משהודה המשיב כי הוא מבצע מעקבים אחרי המבקשת. לפיכך נקבע כי במעשיו של המשיב כלפי המבקשת על-ידי מעקבים אחריה באמצעות חוקר ו/או חוקרים פרטיים יש משום "הטרדה מאיימת" כמשמעותה בחוק ועל כן ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על המשיב לבצע מעקבים אחרי המבקשת, בין בעצמו ובין על ידי אחרים זולתו, בכל מקום בו היא נמצאת.

לפיכך נאסר על המשיב להטריד את המבקשת למשך 90 ימים מיום מתן ההחלטה.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ