מי שנמצא בהליך גירושין חייב לערוך צוואה

מי שנמצא בהליך גירושין חייב לערוך צוואה

מי שנמצא בהליכי גירושין - חייב לערוך צוואה

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

יש רגליים לטענה כי המחוקק צריך ואולי אף חייב לשנות את חוק הירושה בכל הנוגע לתנאים בהם יורש בן זוג את משנהו, במידה ואלו פרודים ו/או מנהלים הליכי גירושין ממושכים.

על פי חוק הירושה, במידה ולא קיימת צוואה, בן הזוג שנותר בין החיים יורש מחצית מכלל הרכוש שהיה שייך לנפטר. נוסחו של סעיף 10 לחוק הירושה קובע כדלקמן:

החוק אינו מתייחס לסיטואציה בה בני הזוג ניהלו ו/או מנהלים הליכי גירושין, בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, אך טרם התגרשו זה מזו בגט פיטורין. החוק אינו רואה באופן שונה בני זוג בהליכי גירושין או פירוד, וגם אם הסכסוך עמוק מאד וההליכים המשפטיים ממושכים וקשים – היה ואדם נפטר ואין לו צוואה – בן הזוג האחר יורש/ת אותו, על אך הסכסוך המר והממושך, ועל אף שככל הנראה אם היו שואלים את הנפטר – הוא לא היה מעוניין כי בן הזוג עמו הוא מצוי בהליכי גירושין – יירש אותו.

שני פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות מדגימים את הצורך לפנות למחוקק ולשנות את החוק:

האחד – פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בק"ג (חי) 5738-06-09, ואשר נהפך בערכאת הערעור, העוסק במקרה של בני זוג אשר היו נשואים זמן קצר ופרודים מספר שנים, נחתם ואושר ביניהם הסכם גירושין אך בטרם בוצע גט הפיטורין בפועל – נפטר הבעל במפתיע.

השני – פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר דן בזכויות הירושה של בעלה של אשה אשר התאבדה בשל עזיבתו אותה.

בק"ג (חי) 5738-06-09 עסק בית המשפט לענייני משפחה בבקשת אלמנה למתן צו ירושה לפיה יורשות המנוח הן האלמנה ואמו, בחלקים שווים. אחיו ואמו של המנוח התנגדו לבקשה, על אף שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה. למנוח היו אלה נישואין מאוחרים. עובר לנישואין ערכו בני הזוג הסכם ממון בו קבעו הפרדה רכושית מלאה, חיי הנישואין לא עלו יפה ולאחר שלוש שנים בקירוב, ביקשו השניים להתגרש וחתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין.

מועד סידור הגט נקבע ליום 11.4.07 אך כשבוע קודם לכן, לקה המנוח באירוע מוחי קשה. מאז היה שרוי בתרדמת עמוקה ומונשם עד לפטירתו בנסיבות אלו לא הושלם הליך הגירושין.

גדר המחלוקת: האם בנסיבות, יש להכליל את המבקשת בגדר בן זוג שבסעיף 10 לחוק הירושה.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות של אמו ואחיו של המנוח, מהטעמים הבאים:

בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק הירושה, בן זוגו של המנוח נמנה בין יורשיו החוקיים. חוק הירושה אינו כולל בחובו הגדרה של המונח "בן זוג". השאלה אם פלונית תוכר כבת זוגו של המנוח לצורך חוק הירושה הוכרעה בעבר על פי הצורך במתן גט לצורך סיום קשר הנישואין אפילו היה מדובר בגט לחומרא. כן נקבע כי אין חשיבות לטיב מערכת היחסים אשר הייתה בין הצדדים קודם מות המנוח.

עם זאת למונח "בן זוג" ניתנו בשנים האחרונות פרשנויות חדשות ונכון יהיה להקיש מאלו גם לצורך חוק הירושה וליתן לחוק פירוש עדכני על פי תכליתו. בחינת הפסיקה בנושא, תכלית החוק והנסיבות הספציפיות מובילות למסקנה, כי לא ניתן לראות את האשה - בנפרד, כבת זוגו של המנוח.

חוק הירושה הינו חוק אזרחי. חוק הירושה אינו עוסק בתוקף הנישואין ולא בא לקבוע דין אישי לעניין נישואין. החוק בא להסדיר את ההסדרים הרכושיים לאחר מותו של בן המשפחה. החיים המודרניים והשינויים אשר חלו מאז חקיקתו של החוק חייבו את בתי המשפט ליתן לחוק פרשנות תכליתית.

גם אם הדין האישי אינו מכיר בתוקפם של הגירושין אין הדבר מצדיק בהכרח הכרה במלוא התוצאות הנלוות לכך לכל דבר ועניין ובהחלט יתכן פיצול במעמד הגירושין לצורך חוקים שונים. בנסיבות העניין פרשנות זו הינה הפרשנות הראויה.

החומר בתיק מלמד כי החלטת המנוח והמבקשת להתגרש ולחלק את הרכוש ביניהם, הייתה סופית ועל כן התנהלות בני הזוג אינה מותירה ספק כי כוונת הפירוד הייתה סופית מבחינת שניהם ולולא האירוע המוחי עם היו מתגרשים זה מזו. אקט הגירושין הפורמאלי, סידור הגט, לא מומש רק מחמת כוח עליון, דהיינו האירוע המוחי הבלתי צפוי ועובדה זו לא יכולה לגרום לבית המשפט להתעלם מכל שאר הנסיבות.

שלילת זכותה של האשה בנפרד לרשת את המנוח מקיימת תוצאה צודקת המגשימה את כוונת המנוח והולמת את המציאות העובדתית. לפיכך נקבע כי די בפעולות אשר בוצעו על ידי הצדדים כדי לשלול את ההכרה באשה בנפרד כבת זוגו של המנוח לצורך חוק הירושה, ולראות בה כגרושה, שאין לה זכויות בעיזבון המנוח וזאת לצורך חוק הירושה בלבד.

משלא השאיר המנוח צוואה יש לפרש את חוק הירושה על רקע תכליתו ולהיעזר במסמכים חיצוניים היכולים להצביע על רצון המנוח. כוונת המנוח נלמדת במפורש מהנסיבות העובדתיות כדלקמן: עריכת הסכם הגירושין, ההתייצבות וההצהרה והסכמה על עצם הגירושין ועל הרצון להתגרש בפני בית הדין הרבני, וכן ההצהרות השונות שבהסכם - כל אלה מעידים על כך כי המנוח לא היה רוצה ולא התכוון כי האישה שממנה עמד להתגרש- תיטול את מחצית עזבונו מאמו ואחיו. רצון המנוח מקבל משנה תוקף מ- הסכם הממון, הסכם הגירושין ומהתנהגות הצדדים – עזיבת הבית והפרדת הרכוש.

כל הראיות החיצוניות מלמדות כי איש מהצדדים לא התכוון לשתף את הצד השני ברכושו וזאת בשל החלטתם הסופית להתגרש. גם התנהגות המבקשת מלמדת על אומד דעת הצדדים – המבקשת חתמה על הסכם הגירושין, הצהירה בבית הדין על רצונה להתגרש והחלה לצאת עם גברים אחרים, שעה שמציגה עצמה באתרי ההיכרויות כגרושה.

ניתן לראות בהסכם הגירושין או בהסכם הממון כ"מעין צוואה". גם אם הדין האישי אינו מכיר בתוקפם של הגירושין אין הדבר מצדיק בהכרח הכרה במלוא התוצאות הנלוות לכך לכל דבר ועניין ובהחלט יתכן פיצול במעמד הגירושין לצורך חוקים שונים (ע"פ 3363/98 קניאז'ינסקי נ. מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 479).

לפיכך קבע בית המשפט לענייני משפחה כי האשה בנפרד אינה יורשת המנוח.

פסק דין זה נהפך על פניו בערכאת הערעור, ובית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין שגוי וכי כל עוד לא התגרשו בני הזוג ובהעדר צוואה כדין – יורשת האשה את בעלה גם אם היו בהליכי גירושין מתקדמים וזאת למרות שאין כל ספק כי לולא האירוע המוחי שעבר המנוח קודם לפטירתו – בני הזוג היו מסדרים בפועל את הגט ומתגרשים זה מזו בגט פיטורין.

בית המשפט המחוזי קבע כי האישה בנפרד הייתה אשתו כדת וכדין של המנוח במועד הפטירה. החוק לא התנה את ירושת בן הזוג בחיי נישואין מאושרים והזכות לרשת על פי דין איננה תלויה בכוונת ההורשה של בן הזוג הנפטר, תהא אשר תהא, אלא אם כן הוא נותן לה ביטוי בצוואה הנערכת כדין.

ביטול הזכות לירושה על פי דין:

בצוואה בלבד (עז (חי') 3711/03). טיב מערכת היחסים שבין היורש על פי דין למנוח אינה מעלה או מורידה לעניין זכאותו, וכל עוד לא נערכה צוואה זכאותו לרשות אינה נשללת (ע"א  247/77 סבג נ' סבג, פ"ד נג(4) 49). אין כל סיבה מוסרית או משפטית לשלול מהמבקשת את מעמדה כיורשת על פי דין.

גם אם התנהגות האשה נעדרה תום לב, אין בכך להשפיע על מעמדה וזכותה כיורשת (ע"א 202/85 קליינה- ביק נ' גולדברג ואח' פ"ד מא(2) 757).

מאחר ועסקינן ב"שטח אפור" דהיינו אין ספק שרצון המנוח לו היה נשאל טרם פטירתו היה כי אשתו שממנה עמד להתגרש בתוך שבוע – לא תירש אותו, ומצד שני לשון סעיף 10 לחוק הירושה הינה חד משמעית, דהיינו מורישה לבן או בת הזוג את מחצית מרכוש מי שנפטר – ועל כן - על המחוקק לומר את דברו.

כל ההליכים המשפטיים היו יכולים להתייתר לו מיד עם פתיחת הליכי הגירושין היה המנוח, כמו כל בן אדם המצוי בהליכי גירושין, עורך צוואה אצל עורך דין לדיני משפחה, ואזי הבעיה הייתה נפתרת מאליה.

מקרה נוסף בו נכון יהיה לקרוא למחוקק לשנות את סעיף 10 לחוק הירושה הוא המקרה שהתברר בתמ"ש 33818-05-11 שבו התאבדה אישה בשל העובדה שבעלה נטש אותה, וזה הגיש בקשה למתן צו ירושה לפיו הוא יורש את מחצית רכושה, כאשר בנה, התנגד לכך שהבעל בנפרד ירש את האם. אין ספק שמדובר במקרה טרגי ביותר, ומוסרית אולי צריך היה הבעל שבשל עזיבתו את אשתו לוותר על הרכוש שהוא אמור לרשת ממנה, אך משפטית ומהותית נקבע כי זכותו של הבעל לרשת את האשה גם אם היא התאבדה בשל מעשיו או מחדליו כלפיה.

טענת בנה כי הבעל אחראי למעשה ההתאבדות של אמו נדחתה על הסף, שכן נקבע כי הוא חפץ להיפרד ממנה אך אין לומר כי חפץ במותה, וזאת בניגוד למקרה בו עשה אדם מעשה אקטיבי על מנת לסייע בהתאבדות ו/או לגרום למותו של אדם, או אז – פסול הוא מלרשת אותו על פי חוק הירושה.

במקרה שלפנינו אין להטיל את האשם בהתאבדות האשה על הבעל, ועל כן אין לפסול את זכותו לרשת אותה. יש לשער כי האשה היתה שרויה במצב נפשי כה קשה בשל נטישת בעלה אותה (ואולי גם בשל סיבות נוספות) והיא לא נתנה את דעתה על עשיית צוואה קודם לאקט הקשה שהחליטה לבצע, אך לו היתה עושה כן ומורישה את רכושה לבנה במסמך צוואה שהיתה עורכת כדין – יכולים היו הליכים אלו שנערכו בבית המשפט לענייני משפחה להתייתר לחלוטין והבן היה יורש כדין מכוח צוואה והבעל בנפרד היה מנושל מכל רכוש.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לאור העובדה שהמנוחה לא הותירה אחריה צוואה- רצונה באשר לחלוקת עיזבונה - לא נשמע, על כן במקרה שלפנינו מדובר במקרה של ירושה על פי דין ובית המשפט כבול להוראות הדין. לסיום, היא קראה לתיקון חוק הירושה באופן שיימנעו מקרים כגון זה, בהם אין הלימה בין חוש הצדק הטבעי והוראות החוק

כאמור, פני הדברים היו אחרת לו היתה המנוחה מותירה צוואה בעדים או צוואה בכתב יד, שהינן שתי דרכים מקובלות לעריכת צוואה, שתבטא את רצונה האחרון מה ייעשה ברכושה לאחר מותה.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+