צרו קשר
ּ

מיתוסים בהליכי גירושין

מיתוסים בהליכי גירושין

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

קיימים מיתוסים רבים בנושא הגירושין, רובם לא נכונים, ויכולים לגרום לקבלת החלטות מוטעית. להלן כמה מהם:

אישה בוגדת מפסידה את המשמורת על הילדים ואלו יעברו לבעל בגלל בגידתה עם גבר זה – לא נכון.

אין קשר בין משמורת הילדים לבין התנהגותה המוסרית של האישה.

לסכום הכתובה אין כל משמעות – לא נכון.

הכתובה הוא מסמך משפטי מחייב ובנסיבות מתאימות גבר יחויב לשלם לאשתו את סכום הכתובה.

אישה בוגדת מפסידה את כל הרכוש ואפילו את חלקה בדירה המשותפת – לא נכון.

רכוש הרשום על שם האישה אינו יורד לטמיון רק בשל בגידה, בהסתייגות שאם מדובר במתנה ואם הדיון מתקיים בבית הדין הרבני – יכול בית הדין להחזיר הגלגל אחורה ולהחזיר את המתנה לבעליה.

ילדים צריכים לגדול אך ורק אצל האישה – לא נכון.

כיום יותר מהעבר הולכת ומתבטלת חזקת הגיל הרך ושופטים רבים סבורים שטובת הילדים להיות באחריות משותפת של ההורים. בשיח הציבורי פוחתת חשיבות הביטוי "משמורת" והולכת ותופסת תאוצה ההתייחסות ל"אחריות הורית" ולאחריות הורית משותפת.

מרוץ הסמכויות משמעותי בכל מקרה – לא נכון.

לעיתים אין זה משנה מי הגיש את התביעות ראשון ומי הקדים את זולתו במרוץ הסמכויות. לעיתיים יש לכך משמעות גדולה. לדוגמא, אם מדובר באישה עובדת המשתכרת היטב, גם בית המשפט לענייני משפחה לא יפסוק לה מזונות, ועל כן אין חשיבות כאשר האישה עובדת איזו ערכאה תדון במזונותיה.

בעל יכול לדרוש בדיקת רקמות אם הוא חושד שהילד או הילדה אינם שלו – לא נכון.

במידה ומדובר בבני זוג יהודים בדיקה כזו עלולה לגרום לממזרות של הילד או הילדה ועל כן, לא בית הדין ולא בית המשפט יאפשרו בדיקה כזו. קיימת חזקה ביהדות של "רוב בעילות אחרי הבעל" ועל כן גם אם האישה בגדה לא יאפשרו בדיקת רקמות ותתקיים החזקה שהילד הנולד הוא תוצאה של הנישואין ולא של מערכת יחסים עם זר.

זוג המתחתן בחו"ל דוגמת נישואי קפריסין חוסך את הפניה לבית הדין הרבני אם מתגרשים – לא נכון.

זוג יהודים אשר נישא בנישואין אזרחיים יכול להתגרש אך ורק בבית הדין הרבני, ואין חשיבות למקום הנישואין או לטקס הנישואין. לבית הדין הרבני סמכות בלעדית על גירושין בין יהודים. זוג יהודים אינו יכול ל"התגרש" בבית המשפט לענייני משפחה.

דירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין שייכת אך ורק לו – לא בהכרח נכון.

תלוי בהרבה מאד גורמים. יש חשיבות למשך הנישואין, לשאלה האם הייתה משכנתא או לא, לשאלה האם הנכס שופץ במהלך הנישואין, ולכוונות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי במהלך חייהם ומהתנהגותם, וכן חשיבות לקיומם או להעדרם של ילדים, ולשאלה האם אלו נישואין ראשונים או שניים. אין תשובה חד משמעית בנושא זה.

האישה כמו הגבר חייבת במזונות הילדים – לא נכון אם מדובר בבני זוג יהודים.

על פי הדין העברי הגבר חב בצרכים ההכרחיים של הילדים שהינם מזונות בסיס, מדור, חינוך ורפואה. האישה חייבת להשתתף רק בצרכים העודפים.

האישה כמו הגבר חייבת במזונות הילדים – נכון

כאשר מדובר בנישואי תערובת או בבני זוג שאינם יהודים.

במקרה כזה הצרכים של הילדים מחולקים בין ההורים באופן יחסי על פי הכנסותיהם.

גבר שמשתכר שכר מינימום או פחות, אינו חייב לפרנס את ילדיו – לא נכון.

במקרה של אב עני הוא עדיין חב לכלכל את ילדיו במינימום מסוים העומד על 1,300 ₪ לילד + שליש מדור לילד אחד + מחצית חינוך בסיסי + מחצית רפואה.

אב חייב לשמור על רמת החיים של ילדיו לאחר הגירושין כמו שהיתה קודם לגירושין – לא נכון.

אב חב בצרכי ילדיו אך אין הוא חייב לשמר את רמת חייהם. אמירה זו נכונה לגבי אישה בלבד "העולה עמו ואינה יורדת".

זוג הנשוי שנים רבות שותף גם בירושות שהתקבלו על ידי מי מהצדדים – לא נכון.

ירושה מבני משפחה הינה אישית ואינה ברת חלוקה בין צדדים גם אם הם נשואים שנים רבות, אלא אם כן הם הטמיעו את הירושה שהתקבלה בנכסים משותפים.

מתנות שניתנו לבני זוג מההורים ניתן להחזיר בעת הגירושין – לא נכון.

קיימת חזקה שנתינה כספית של הורים לילדים הינה בגדר מתנה ולא בגדר הלוואה (אלא אם יש מסמך חתום האומר אחרת).

במקרה של בגידה לא חלה הלכת השיתוף או הסדר איזון משאבים – לא נכון.

גם בגידה אינה מחזירה את הגלגל אחורה ואינה גורמת לכך שרכוש שנצבר במשותף הופך לרכוש ייחודי של אחד הצדדים. גם במקרה של קרע ממשי שרק בן הזוג האחד אשם בו – עדיין יש לחלוק ברכוש שנצבר לרבות קופות גמל מניות קרנות השתלמות ביטוחי מנהלים וכו'.

גבר בוגד עשוי להיות מחויב בכתובת אשתו – נכון.

במקרים מסוימים עשוי בית הדין הרבני לחייב את הגבר הבוגד, אם הוכחה בגידתו בראיות ממשיות, בסכום כתובה ממוצע של 120-180 אלף שקלים.

אישה בוגדת מפסידה זכויותיה – נכון חלקית.

אישה בוגדת מפסידה את כתובתה ואת זכותה למזונות, אך לא את חלקה ברכוש המשותף. קיימים הבדלים בין בית הדין הרבני לבית המשפט בסוגיה זו. בבית המשפט לענייני משפחה אישה לא תפסיד את חלקה בנכסים הפיננסיים שנצברו על ידי הבעל במהלך הנישואין (פנסיה, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, קופת גמל, מניות אופציות וכו') בבית הדין הרבני היא עלולה להפסיד אותם בשל התנהגות לא מוסרית ובמיוחד בהעדר נאמנות מינית.

במשמורת משותפת לא משולמים מזונות – לא נכון.

הפסיקה מדברת על הפחתה של 25% בלבד משיעור המזונות שהיה משולם במשמורת יחידנית. בכל מקרה הגבר משלם מזונות לאישה עבור הילדים, זאת מחמת העובדה שהדין העברי המחיל את חובת הפרנסה על הגבר הוא הדין הקובע גם כיום בעידן בו נשים משתכרות לא פחות מגברים ומסוגלות לפרנס את עצמן ואת ילדיהן.

אם יכולה למנוע מהאב מלפגוש בילדים – לא נכון.

בתי המשפט והעובדות הסוציאליות רגישים ומקפידים לאחרונה עד מאד על זכויות אבות. אם שמפרידה בין האב לילדים וגורמת לניכור הורי מסתכנת באובדן המשמורת או בקנס כספי או בשניהם.

אישה שעבדה אך ורק במשק הבית ולא הכניסה משכורת יכולה לדרוש מוניטין מבעלה – נכון חלקית.

הנטייה של בתי המשפט כיום היא ששני בני הזוג יצאו שווים מהנישואין ככל שניתן. גברים בעלי מקצוע חופשי ומכניס שהשתכרו מעל הממוצע – יכולים להיות מחויבים בתשלום סכומים חד פעמיים או עיתיים בעת הגירושין.

בית המשפט לענייני משפחה מורה על פירוק שיתוף בדירת המגורים אם מוגשת תביעה כזאת – נכון חלקית.

בית המשפט תמיד יעדיף פתרון כולל של כל מרכיבי הגירושין ואולם בלית ברירה ואם כל הניסיונות להביא את בני הזוג להסכם לא צלחו – יפסוק בית המשפט על פירוק שיתוף.

אישה אינה זכאית למזונות אם עזבה את בעלה – לא נכון תמיד.

יהיו מצבים בהם אישה תהא זכאית למזונות גם אם נפרדה מבעלה אם יש לה עילה מוצדקת לכך. על פי הפסיקה די שיש לה אמתלא "קלה כנוצה" לעזיבת הבעל כדי שתהיה זכאית למזונות לתקופה מסוימת לפחות.

אב לא יחויב במזונות ילדים אם אשתו עשירה ומשתכרת יותר ממנו – לא נכון.

אב מחויב בצרכים הבסיסיים ההכרחיים של ילדיו בכל מקרה ומקרה גם אם הוא אסיר וגם אם אשתו מיליונרית.

בית הדין הרבני עדיף לגבר – לא בהכרח נכון.

נשים יכולות להשיג יתרון טקטי כמו "מדור ספציפי" בבית הדין הרבני דווקא ולמנוע מכירת הדירה.

בית המשפט לענייני משפחה עדיף לאישה – לא בהכרח נכון.

ישנם מצבים בהם דווקא לגבר עדיף להגיש תביעתו לבית המשפט, כמו תביעה לחלוקת רכוש, שאז לא תהיה זיקה בין קבלת/נתינת הגט לבין פירוק השיתוף בדירה.

תביעה למוניטין ונכסי קריירה יכולה להניב לאישה סכום כסף נכבד – לא בהכרח נכון.

רק בחלק קטן מהמקרים יכולה אישה לזכות בתביעה לעניין נכסי קריירה וגם אז לא מדובר בסכומי עתק, אלא בסכומים סבירים המגיעים לכל היותר למאות אלפי שקלים בודדים.

בית הדין הרבני אינו כופה גירושין על גבר המסרב לכך – לא נכון.

בתי הדין של היום עושים כל מאמץ על מנת להתיר אישה מעגינותה ונותנים משקל רב לחירות של אישה, כולל שליחת שליחים לחו"ל לצורך איתור ושכנוע בעלים סרבניים.

בית הדין הרבני מחיל את הדין הדתי ובית המשפט לענייני משפחה את הדין האזרחי – לא נכון ברוב המקרים.

בית הדין הרבני מחיל את עקרונות השיתוף בין בני זוג על פי פסיקת בג"צ ומכבד את הדין האזרחי ברוב המקרים, ודווקא בית המשפט לענייני משפחה פוסק בענייני מזונות על פי דין תורה!

גבר שיוכח שילד נוצר באמצעות גניבת זרע יופטר ממזונות – לא נכון.

טובת הילד מחייבת תשלום מזונות בכל מקרה ומקרה וגם במקרה שההריון נוצר כתוצאה מהונאה של הגבר ומתרמית. סכום המזונות שייפסק יכול שיביא בחשבון את התנהגותה השלילית של האישה, ואולם המינימום יפסק בכל מקרה.

ילד שנולד לזוג לא נשוי הוא ממזר – לא נכון.

מדובר בילד חוקי לכל דבר וענין. אין ילד סוג א או סוג ב. ממזר הוא רק ילד אשר נוצר מזרע של זר (דהיינו לא של הבעל) כאשר מדובר באישה נשואה. ממזרות הוא נושא רלוונטי רק כשבני הזוג יהודים. ילד כזה זכאי לכל זכויותיו מהאב בין אם ההורים נשואים ובין אם לאו.

גבר המסרב ליתן גט יכול לחמוק מכך משך שנים רבות – לא נכון.

ניתן להטיל סנקציות על סרבן גט כמו שלילת רישיון נהיגה, דרכון, כרטיס אשראי ועוד.

אפשר גם להגיש תביעה נזיקית נגד גבר או אישה המסרבים לתת או לקבל גט.

המידע המועבר במסגרת גישור והמשא ומתן הנעשים בהליך כזה חסויים – נכון.

על מנת לאפשר לבני זוג למצות כל אפשרות להגיע להסכמות קובעת הפסיקה כי ההליך, המידע וכלל השיחות חסויים ואין להציגם בפני בית המשפט או בית הדין, וזאת על מנת לאפשר פתיחות ושקיפות בניהול הגישור.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ