צרו קשר
ּ

מדוע בית המשפט המחוזי הגדיל את המזונות בערעור ולא הפחיתם וזאת למרות הלכת 919/15

למרות הלכת 919/15 המזונות הוגדלו ולא הופחתו

נדון ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו קצב בית המשפט את שעור חיובו של אב במזונות הקטינות – שלוש במספר – ככל הנראה בחסר, ולפיכך מצא בית המשפט המחוזי לנכון להגדיל את המזונות.

מקרה זה הינו חריג ומיוחד כי רק במקרים נדירים יתערב בית המשפט המחוזי בסכומי מזונות שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה, ובמיוחד בהתחשב בעובדה כי הממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית המשפט לענייני משפחה היו מקובלים על בית המשפט המחוזי ולא נסתרו.

 

בית המשפט התחשב בפוטנציאל ההשתכרות של האישה ולא בהשתכרותה בפועל

בית המשפט לענייני משפחה העריך את כושר השתכרותו של האב בשיעור של 17,000 ₪ נטו ואת כושר השתכרותה של האם העריך בית המשפט בשיעור של 7,000 ₪ לחודש, אם כי ציין כי לא נסתרה טענתה לפיה היא משתכרת סך של כ – 4,500 ₪ לחודש בלבד, למרות יכולותיה.

למרות זאת העריך בית המשפט את יכולתה של האם להשתכר ביותר מה שהיא משתכרת בפועל, ממצא שהינו בדרך כלל חריג ופוטנציאל השתכרות מיוחס בדרך כל לאב, שאינו משתכר דיו כדי לפרנס את ילדיו, ופחות מיוחס לאם, ועל כן גישתו זו של בית המשפט הינה מתקדמת ומתאימה עצמה לזמנים דהיום.

בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וציין כי הקטינות שוהות מרבית הזמן עם אימן כאשר הבת הגדולה אינה לנה אצל המשיב כלל, ועל כן בית המשפט העריך את צרכיה- מזונותיה של כל אחת מהקטינות בשיעור של 1,600 ₪ לחודש זאת לבד מהוצאות מדור, חינוך ורפואה.

בהתייחס לפערי ההשתכרות בין הצדדים וחלוקת הזמנים בין ההורים בכל הנוגע לקטינות, מצא בית המשפט לחייב את המשיב לשאת במזונות שתי הקטינות הצעירות בשיעור של 1,500 ₪ כל אחת ואילו במזונות הבת הגדולה, נוכח גילה, בשיעור של 1,000 ₪ בלבד וזאת בהתייחס לכך שמגיל 15 ואילך חבים ההורים במזונות ילדיהם על פי יחס הכנסותיהם.

אשר למדור של הקטינות קבע בית המשפט כי עד למכירת בית הצדדים יישא המשיב בצרכי המדור בשיעור של 750 ש"ח לחודש, וממועד מסירת החזקה בבית, יש לחייב את האב בתשלום הוצאות מדור בשיעור של 50% (ולא יותר מ- 2,250 ₪ לחודש) מגובה דמי השכירות או המשכנתא שתשלם האם.

בית המשפט לענייני משפחה חילק את הוצאות החינוך והרפואה של הקטינות בין ההורים שווה בשווה כפי שמקובל בדרך כלל.

 

פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן לפני הלכת 919/15 אך בית המשפט יישם בפועל את העקרונות על אף שפסק הדין טרם ניתן

על אף שפסק דינו של בית משפט קמא ניתן קודם שניתנה הלכת בע"מ 919/15,בית המשפט הקפיד בפסק דינו להתייחס הן ליחס שבין השתכרות הצדדים בקביעת המזונות, הן לסוגיית זמני שהות הקטינות אצל כל אחד מההורים והן לסוגיית חלוקת נטל המזונות באופן שלא חייב את האב במלוא שיעור צרכי הקטינות שנקבעו על ידו.

לעניין זה חשיבות רבה שכן בנסיבות אלו בית המשפט שלערעורים אינו מוצא לנכון להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן את השפעת הלכת בע"מ 919/15 על פסק הדין כפי שנוהגות ערכאות הערעור בדרך כלל כאשר מדובר בפסק דין שניתן קודם להלכה זו.

 

טענות האם ביחס לגובה המזונות

הבנות בחזקת והשגחת האם 90% מהזמן, וכאשר פערי ההשתכרות שבין הצדדים הם ביחס של 81%-19% לטובת האב.

בית המשפט היה צריך להתחשב בהשתכרות בפועל ולא בפוטנציאל ההשתכרות של האם.

השתכרות האב הינה בשיעור של 19,000 ₪ לכל הפחות.

אין מקום להפחית במזונותיה של הבת הגדולה בשל הגיעה לגיל 15 ולא נכון היה להעמיד את מזונות הבת על אלף ₪ בלבד.

שגה בית המשפט בכך שחילק את הוצאות החינוך והרפואה בחלקים שווים שעה שהשתכרותו של המשיב עולה לאין שיעור על השתכרות המערערת.

כך גם טענה האם כי שגה בית המשפט בכך שלא חייב את המשיב בתשלום הוצאות אחזקת המדור.

עוד נטען כי שגה בית המשפט בקביעת שיעור חיובו של המשיב במדור הקטינותבסכום שקבע ובהגבלתו.

 

טענות האב

שיעור המזונות שנפסק ע"י בית משפט קמא גבוה הוא במיוחד בהתייחס להלכת בע"מ 919/15.

עוד טען האב כי חויב למעשה במזונות כל אחת מהבנות בשיעור של 2,083 ₪ כולל מדורן וללא השתתפות בהוצאות חינוך ורפואה, סך הנמצא על הרף הגבוה של חיוב המזונות.

צדק בית המשפט בכך שפסק מזונות נמוכים יותר לבת הגדולה הן בשל גילה והן בשל כך שהיא נמצאת עמו בקשר יומיומי.

לא נפלה כל טעות בקביעת בית המשפט לעניין שיעור השתכרות המערערת. למערערת הכשרה ספציפית והיא יכולה לעסוק בתחומים אלו. כמו כן אין מקום להשגותיה של המערערת באשר לקביעת בית המשפט בכל הקשור לשיעור השתכרותו של המשיב.

 

בית המשפט אינו נוטה בדרך כלל במסגרת ערעור להתערב בסכומים שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה אך זהו המקרה בו נמצא שיש להתערב

אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר להשתכרות ו/או כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים, ולמרות זאת ראוי היה להגדיל את חיוב המזונות בשיעור מסוים.

 

בית משפט שלערעורים אינו מתערב בממצאים עובדתיים

כאמור, בכל הקשור לכושר ההשתכרות של הצדדים אין מקום להתערב במסקנות בית משפט קמא, כך בכל הקשור למערערת התייחס בית המשפט לכושר השתכרותה ולפיכך מעת שנקבע כי עסקינן באישה בריאה, בעלת תואר ובהתחשב שהשכר הממוצע במשק עומד על כ – 10,000 ₪ הערכה זו של בית משפט קמא סבירה והגיונית בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בה.

כך הדברים אף באשר לקביעת בית המשפט באשר לשיעור השתכרותו של המשיב אשר הועמד על 17,000 ₪ וזאת לאחר בדיקת תלושי השתכרותו והראיות האחרות שהוצגו במהלך הדיונים.

גם קביעת בית המשפט באשר לכך שהקטינות מצויות עיקר הזמן אצל המערערת מעוגנת בראיות ולא נסתרה. ע"פ הסדרי הראיה/הסדרי המפגש שנקבעו לצדדים שוהות הקטינות (זולת הבת הגדולה שכלל אינה לנה אצל אביה) יום אחד בשבוע ובכל סוף שבוע שני אצל האב, יתרת הזמן שוהות הקטינות אצל אימן המערערת.

 

אין פרופורציה בין הכנסתו הפנויה של האב לבין הכנסתה הפנויה של האם

בנסיבות אלו ומתוך הערכה שכל אחד מהצדדים נדרש למזונותיו שלו, לכלכלתו ולמדור לסך מינימלי של כ- 5,000 ₪, הרי שהכנסתה הפנויה של המערערת עומדת על 2,000 ₪ וזו של המשיב על 12,000 ₪, יחס ההשתכרות הפנויה של הצדדים עומד, אפוא, על 86%-14%.

 

למרות זאת בית המשפט שלערעור מוצא לנכון להתערב במסקנות הנובעות מהממצאים העובדתיים

בהתייחס להלכה החדשה אשר יצאה מבית המשפט העליון בעניין בע"מ 919/15 במסגרתה נקבע כי ההורים יישאו בהוצאות ילדיהם הקטינים מגיל 6 ואילך באופן יחסי לפערי ההשתכרות בניהם וחלוקת שהיית הקטינים עימם, הרי שיש מקום לקבלת ערעור המערערת באופן חלקי.

 

נר אחד נר למאה

יש להעמיד את שיעור המזונות לכל אחת מהקטינות באופן מדורג מתוך מחשבה כי צרכי הרבים מעטים מעט מצרכיו של הפרט כשלעצמו בגדר "נר לאחד נר למאה" לפיכך חיוב המזונות לכלל הקטינות הועמד על ידי ערכאת הערעור על סך 4,300 ₪.

 

מתן חשיבות לזהות ההורה שעליו מוטל הנטל העיקרי של הטיפול בקטינים ואין לדבוק בחישוב מתמטי יבש

ערכאת הערעור קובעת שאין לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הלכת בע"מ 919/15

יש מקום, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדויק – של הפרמטרים הנזכרים.

לצורך הדוגמא מציין בית המשפט כי גם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר, שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה.

 

אין מקום להתערב בחיוב במדור כעת אך מרגע שהדירה תפונה והאם תשכור מדור חילופי יש להגדיל את הסכום שנפסק כמדור

בכל הקשור לשיעור דמי המדור בו חויב המשיב נקבע על ידי ערכאת הערעור כי אין מקום להתערב בקביעות הנוגעות לשיעור חיוב המדור טרם מכירת בית המגורים של הצדדים, כאשר הוצאת המדור היחידה של המערערת היא למעשה חלקה במשכנתא העומדת על 1,500 ₪ ואכן מחצית של סך זה עומד על 750 ₪ ומכאן שיעור החיוב אשר נקבע לתקופה זו ע"י בית משפט קמא סביר מאד ואין מקום להתערב בו.

מאידך, בכל הקשור לחיוב המדור לאחר מכן, מעת ששכרה המבקשת מדור חלופי למגוריה ולמגורי הקטינות, סבורה ערכאת הערעור כי בנסיבות העניין יש להכיר בשכירת מדור חלופי בעלות של עד 6,000 ₪ וזאת בהתחשב במקום מגורי הצדדים קודם לפרידה, ברמת הדיור לה הורגלו הקטינות, וכן בעובדה שכעת ניתן להסתפק במדור קטן יותר מהמדור הקודם נוכח פירוד הצדדים. חלק הקטינות במדור עומד על 3,000 ₪ ובהתחשב ביחס ההכנסות של הצדדים ובעובדה כי רוב רובו של הזמן הן שוהות אצל המערערת יש להעמיד חלקו של האב ברכיב המדור בשיעור של 2,550 ₪ (משמע 850 ₪ לכל קטינה) .

 

האב גם חויב ב – 80% מסך ההוצאות הבריאותיות והחינוכיות למרות שבדרך כלל מקובל לחייב את ההורים שווה בשווה

כמו כן ובהתחשב בפער ההכנסות שבין הצדדים חייב בית המשפט את האב ב80% מהוצאות הבריאות והחינוך של הקטינות ואילו המערערת תישא ב – 20% מהם.

 

מסקנות סופיות ותוצאה

בית המשפט חייב את האב לשלם למזונות הקטינות שלושתן סך של 4,300 ₪ .

עבור המדור מעת פינוי בית המגורים של הצדדים – סך של 2,550 ₪ .

חלוקת הוצאות החינוך והוצאות הבריאות שלא שווה בשווה, כך שהאב יישא ב- 80% מההוצאות והאם ב – 20% מהן.

רואים אנו אם כן, כי במקום בו, האם היא המשמורן העיקרי, והפערים בין הצדדים בהכנסות הינם משמעותיים, יישום הלכת 919/15 אינו בעל משמעות רבה (אם כי אי אפשר להתעלם ממנה לחלוטין) וכמו במקרה שלפנינו נפסקו כנגד האב מזונות הקטינות בסכום בלתי מבוטל, שלהערכתי אינו נופל מ- 7,000 ₪ ולכך מתווספות הוצאות בשיעור 80% בכל הנוגע לרפואה ולחינוך של הבנות.

לדעתי, השתת חיוב של 80% מכלל ההוצאות נותן תמריץ לאם להגדיל את ההוצאות העודפות של הקטינות, שהרי היא נושאת רק ב- 20% מהן. יש לקוות כי הדבר לא ינוצל לרעה על ידי האם.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ