התנגדות לקיום צוואה לאור התחייבות בהסכם

התנגדות לקיום צוואה לאור התחייבות בהסכם

 

האם יש לדחות על הסף את התנגדותה של כלתה – אשת בנה - של המנוחה לקיום צוואתה האחרונה של המנוחה, לאור התחייבותה והתחייבות בן זוגה בהסכם כתוב וחתום על פיו לא יהיו להם טענות כלפי העיזבון.

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתרgerushin.co.il

 

הצוואה של המנוחה

המנוחה קבעה בצוואה ראשונה שערכה, וחזרה על הנוסח בצוואה מאוחרת יותר כי היא מורישה את כל הנחלה לבנה ולכלתה - אשתו נוכח העובדה כי בני הזוג השקיעו כספים בנחלה ובמיוחד בהתחשב בעובדה שכלתה מכרה נכס שהיה לה והשקיעה בנחלה וכי זו הפכה לפורחת ומשגשגת וכי מעוניינת היא, שהילדים יגדלו במושב.

וכך ציינה המנוחה בצוואה: ...אני שמחה שהבעל והכלה קבלו בקשתי ועוברים לגור לידי וכך לא אצטרך לעקור מכאן לעת זקנה בשל הרגשת בדידות או חוסר אונים בעת מצוקה. כל האמור בכתב זה נכתב על ידי מתוך רצון חופשי, בלא לחץ,  בבריאות טובה וברוח טובה ולמעשה מתוך שמחה – כשבאנו לגור כאן וכאשר  XXX נולד לא היו מים זורמים וחשמל ועכשיו יש לנו גינה פורחת, הכפר התפתח ויש בכך יופי מיוחד, שנכדים ילכו לאותו גן ולאותו בית ספר בו למדו אביהם ואחיו ויגורו במקום בו זקניהם בנו בית ונטעו עץ...

בשנת 2005 הבעל והכלה עברו להתגורר בבית ששופץ, הצמוד לבית המנוחה. זאת, לאחר שמכספי מכירת ביתה של הכלה במושב וכן מכספים נוספים שלה, שולם סכום כסף לאשתו הראשונה של הבעל, כפיצויי על פינוייה מהבית וכן נערכו שיפוצים משמעותיים בבית. הכלה טוענת כי העבירה לצורך הפיצוי לאשה הראשונה של הבעל ממנה התגרש ולצורך השיפוץ, סך של 600,000 דולר ארה"ב. הבעל העיד כי גם הוא השתתף בתשלומים אלו, מכספו.

בסוף שנת 2008 לערך התדרדרה מאוד מערכת היחסים בין הכלה למנוחה והן היו בנתק מוחלט עד לפטירת המנוחה.

ביום 28.1.09 ביטלה המנוחה את כל צוואותיה במסמך ביטול צוואות בפני שני עדים  והיא ציינה כי היא מתעתדת לערוך צוואה חדשה בהתאם להנחיות שנתנה לעורך דינה.

לאחר שהמנוחה ביטלה את צוואותיה, התנהל מו"מ ארוך בין המנוחה לבין הכלה, לאור דרישת הכלה כי המנוחה תעביר לה ולבעל את מלוא הזכויות בנחלה, עוד בחייה.

שני הצדדים יוצגו ע"י עורכי דין וביום 28.10.09 נחתם בין המנוחה לבין הבעל והכלה הסכם בו נקבע כי המנוחה תעביר לבעל, ועל פי בקשתו גם לכלה, 2/3 מזכויותיה בנחלה, כך שהבעל והכלה יירשמו כבעלים של 2/3 מהנחלה בחלקים שווים. כמו כן נקבע בהסכם, כי המנוחה תוכל להתגורר בבית שלה הבנוי על הנחלה, למשך כל חייה.

בהסכם בינם לבין המנוחה התחייבו הבן ואשתו שלא להעלות דרישות בקשר לעיזבון מעבר למוסכם.

בסעיף 7 להסכם נקבע כי: מובהר כי לבעל ו/או לאשתו לא תהיה כל זכות מכל סוג שהוא להעלות דרישה ו/או טענה ו/או לתבוע את ש' ו/או את עיזבונה ו/או את יורשיה בגין ו/או בקשר לזכויותיה של ש' ו/או עיזבונה ו/או יורשיה במגרש.

הבעל והאשה חתמו באותו יום על הסכם ממון

בו ביום, חתמו האישה והבעל על הסכם ממון שמסדיר את מערכת היחסים הרכושנית ביניהם, החל מתחילת מגוריהם המשותפים בשנת 1994. בסעיף 12 להסכם הממון נקבע בין היתר כי:

... אם בעת כלשהי, לרבות בכל עת לאחר הפירוד בין הצדדים ולרבות בכל תקופה שבה הצדדים לא מתגוררים יחד ו/או לא מנהלים משק בית אחד, הבעל יקבל ו/או ירכוש ו/או יירש זכויותיה של אמו ו/או כל חלק מזכויותיה של אמו במגרש, אזי הוא מתחייב בהתחייבות בלתי חוזרת להעביר באופן מידי לאשה מחצית מכל הזכויות אותן הוא יקבל ו/או ירכוש ו/או יירש כאמור לעיל....

המנוחה חתמה על צוואה אחרונה בינואר 12

ביום 2.1.12 חתמה המנוחה על צוואתה האחרונה, בצוואה זו שתחילתה במילים מודפסות ולאחר מכן היא כתובה בכתב ידה של המנוחה, המנוחה ציוותה את כל יתרת רכושה, לרבות 1/3 הנחלה שנותר בבעלותה, לשני ילדיה האחרים בלבד.

על צוואה זו חתומים גם שני עדים לצוואה ואולם אין נוסח אישור עדים על הצוואה. המנוחה נפטרה ביום 24.1.14 והתובעים הגישו את הצוואה האחרונה לקיום.

התנגדות לצוואה הוגשה על ידי הכלה של המנוחה דווקא ולא על ידי בנה.

הכלה הגישה התנגדות לקיום הצוואה האחרונה וטענה בין היתר, כי הצוואהפגומה, כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה באותו מועד, וכי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ותוך מעורבות של הנהנים מהצוואה ולכן יש לבטלה וליתן צו ירושה על פי דין.

הבעל לא הגיש התנגדות לצוואה ולטענתו הצוואה האחרונה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, למרות שהוא נושל  בצוואה זו. לדבריו: זה היה רצונה למרות שדעתי אינה נוחה על כך. התובעים צירפו לתגובתם להתנגדות מכתב מטעמו של הבעל, מיום 2.12.14, שבו הוא כותב שהצוואה מקובלת עליו, למרות כל אי הנוחות שנגרמת לו.

האם ההתחייבות שלא להציג דרישות או להתנגד לצוואה או לתבוע את העיזבון מונעת הגשת התנגדות לצוואה?

התובעים טוענים כי לאור סעיף 7 להסכם, מנועה הכלה מלהגיש התנגדות לצוואה, שהרי הכלה התחייבה במפורש בסעיף זה כלפי המנוחה, לא להעלות כל טענה או תביעה כנגדה או כנגד עיזבונה בכל  הקשור למגרש. לדבריהם, התנגדותה היא חמדנות לשמה וניסיון לעקוף התחייבות בחוסר תם לב.

כמו כן, התובעים טוענים כי הכלה אינה בגדר מעוניין בדבר, מאחר שהיא לא נמנית על היורשים על פי דין ולכן היא לא יכולה להגיש התנגדות לצוואההאחרונה, בהתאם לסעיף 67 לחוק הירושהתשכ"ה – 1965, לטענתם, ככל שיש לה דרישות מהבעל, עליה לתבוע אותו בהליך נפרד מול בעלה.

הכלה טוענת מאידך, כי לאור הזכויות שהעניק לה הבעל בסעיף 12 להסכם הממון, היא בגדר מעוניין בדבר הזכאי להגיש התנגדות לצוואה. שהרי, אםהצוואה תבוטל והבעל יירש שליש מזכויותיה של המנוחה בנחלה כיורש על פי דין (שליש מהשליש של המנוחה דהיינו תשיעית מהנחלה), היא זכאית לקבל מחצית מתשיעית זו על פי הסכם הממון ולכן זכותה להגיש התנגדות לצוואה.

מסקנות בית המשפט והניתוח המשפטי

מיהו מעוניין בדבר?

סעיף 67 לחוק הירושה קובע כי: כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לעניני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו.

מה משמעות הביטוי מעוניין בדבר? בע"א 3154/94 עאסי נ. עאסי, פ"ד מט (2) 250  בעמ' 253 נקבע בדעת הרוב כי:

ה'מעוניין בדבר' יכול שיהיה גם מי שטוען להנאה 'עקיפה' מן העיזבון מכוחו שליורש או זוכה כאמור... בנו של זוכה פוטנציאלי אינו בא, לשיטתי, בגדר ה'מעונין בדבר' הואיל ו'הנאתו' מן העיזבון היא בגר 'ציפייה' לעתיד בלבד, אשר התממשותה – אם בכלל – מותנית ברצונו ובשיקול דעתו של מורישו שהוא הנהנה המידי... 'מעוניין בדבר' הם ... רק אלה שאם מתקבלת גרסתם – הם עצמם נהנים מן העיזבון ולא כלול מי שמצפה לרשת אותם, תהא ציפייתו סבירה ככל שתהא.

עוד מפנה בית המשפט לדבריו של פרופ' שמואל שילה בספרו פירוש לחוק הירושה, כרך שלישי, עמ' 39-44:

מעוניין בדבר צומצם למי שעשוי ליהנות באופן ממשי מעיזבון המנוח מיד עם  דחיית הבקשה לקיום צוואה.

בספרם של המלומדים שוחט, פלומין וגולדברג, דיני ירושה ועיזבון (עמ' 153)  נאמר כי: "בגדר 'מעוניין בדבר' שיש לו זכות הנאה עקיפה בעיזבון ייכלל גם נושה של ירושה. לנושה של יורש יש אינטרס ממשי בביטול צוואה המדירה את מי שחייב לו כספים מעיזבון המוריש כיורש על פי דין.

מכוח סעיף 12 להסכם הממון, קמה לכלה זכות להתנגד לצוואה, מאחר שמעמדה לא פחות משל נושה של העיזבון והיא בגדר מעוניין בדבר. שהרי, אם תבוטל הצוואה והבעל יירש שלישי מעיזבונה הכולל גם שליש מחלקה במגרש, הכלה זכאית לקבל מחצית מחלקו של הבעל, על פי הסכם הממון שאין ספק כי הוא תקף.

יחד עם זאת משחתמו הן הבעל  והן אשתו על סעיף 7 להסכם שבו הם ויתרו על כל זכות כנגד העיזבון בכל הקשור למגרש, הרי שלכאורה, הבעל לא יכול להעניק לאשתו זכות שאין לו, לאחר שהוא ויתר עליה.

חוק המחאת חיובים

סעיף 1 (א) לחוק המחאת חיובים תשכ"ט – 1969 קובע כי: זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה.

במקרה דנן, הן הבעל והן כלתה של המנוחה התחייבו בהסכם כלפי המנוחה, שלא תהיה להם כל עילה כנגד עיזבונה. לפיכך, משהבעל התחייב כי לא תהיה לו כל עילה כנגד העיזבון, והתחייבות זו כוללת לכאורה אף ההתחייבות לא להתנגד לצוואתה, הרי שהוא לא יכול היה להעניק לאשתו זכות שאינה קיימת לו, שהרי, אדם לא יכול להעביר יותר ממה שיש לו.

רצונה של המנוחה עת חתמה על ההסכם, היה שלא להעניק יותר שום זכות במגרש לבנה ולכלתה ובהעברת 2/3 מהמגרש בחייה, היא ראתה סוף פסוק לכל תביעות ודרישות הבעל והכלה.

הבעל רשאי היה להתחייב להעניק לאשתו במסגרת הסכם הממון כל רכוש, לרבות רכוש שהוא עתיד לקבל מאמו בירושה. ברם, הוא לא יכול היה להעניק לה זכות שהוא ויתר עליה כגון הזכות לתבוע את עיזבונה בכל הנוגע לזכויות במגרש. על זכות זו הוא ואשתו ויתרו במפורש.

למרות זאת לא נמחקה ההתנגדות לצוואה ובית המשפט אישר להמשיך בהליכים.

האיסור על עריכת עסקאות בירושה

בית המשפט קובע כי עמדה זו ביחס לסעיף 8 לחוק הירושה, אינה נכונה מבחינה משפטית. כפי שנקבע בע"א 582/74 יקותיאל נ. ברגמן, פ"ד כט (2), 757, מותר לאדם להתחייב שיעביר בעתיד נכס מסוים, לאחר שיירש אותו נכס.

רק עסקות בדבר ירושתו של אדם אסורות ולא עסקאות בדבר עיזבונו של אדם.

בית המשפט מפנה לפרופ' שילה, בספרו הנ"ל, כרך ראשון בעמ' 93-94 הקובע כיסעיף 8 דן בנושא אחר: העברת זכויות להימנות בין היורשים למי שאיננו יורשעל פי החוק, והעברת יורש על פי דין ממעמדו כיורש. התחייבות אדם להעביר נכס שיירש אותו היא תקפה, ואיננה נוגדת את תקנת הציבור.

התמונה שעולה מתוך העדויות היא, שהמנוחה סברה כי בכך שהיא מעבירה 2/3 מהנחלה לבנה ולאשתו-כלתה, לא יהיו לכלה  יותר כל טענות או דרישות ביחס לנחלה, גם לאחר מותה.

לכך נועד סעיף 7 להסכם וזה היה תנאי יסודי ומהותי בהסכם. ברם, הבעל התחייב לאשתו - כנראה מבלי שהמנוחה ידעה על כך או שהיא ידעה על כך אבל קיבלה ייעוץ משפטי שגוי לפיו לסעיף 12 להסכם הממון אין תוקף – כי אם יירשחלק מהנחלה, הוא יעביר לה מחצית מחלקו.

כפי שטוענים התובעים לכאורה בצדק אשתו של הבעל קיבלה החלטה שקולה – לקבל בוודאות 2/3 במתנה ולוותר על כל זכות לתבוע עוד ועל כן כיצד יתכן כי המתנגדת – הטוענת כי היא "נושה של יורש פוטנציאלי" – תטען כי היא שואבת ויונקת את הזכות לניהול ההליך ממי שבעצמו מנוע מניהול ההתנגדות ואינו יכול להיחשב, נוכח סעיף 7 להסכם ל"יורש פוטנציאלי".

על כן, לטענת התובעים אין לראות בבעל משום "יורש פוטנציאלי" שעה שהוא עצמו מנוע מהגשת התנגדות בעצמו, נוכח סעיף 7 הגורף בהסכם לו הוא צד.

לפיכך, משוויתרו הבן ואשתו על זכותם לטען טענה כלשהי כנגד עיזבונה של המנוחה, לשניהם לכאורה, אין כל מעמד וזכות להתנגד לצוואתה וליטול חלק בהתנגדות.

בצדק טוענים התובעים בסיכומיהם כי לא יתכן ששלושה צדדים להסכם יסכימו ביניהם על דברים מסוימים, וסיכום נפרד של שניים מהם יעקר מתוכנו חיוב יסודי שבהסכם משולש, חיוב בלעדיו לא היה נחתם כלל ההסכם המשולש.

האם יש תוקף להתניית ויתור

טוענת כלתה של המנוחה כי המנוחה חתמה על הצוואה בהיותה בלתי כשירה ותחת השפעה בלתי הוגנת. האם תניית הוויתור שעליה חתמו הכלה והבעל כללה גם ויתור על טענה מסוג זה? האם יש תוקף לוויתור על טענה כי מסמך צוואהאינו תקף מחמת העדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת? האם תניה כזו לא נוגדת את תקנת הציבור?

התשובה לכך מצויה להשקפת בית המשפט בע"א 6234/00 ש.א.פ. נ. בנק לאומי, פ"ד נז (6) 769 בעמ' 789 נקבע כי: מוצדק להסתייג מן ההכרה בתוקפו של תנאי בחוזה שלפיו מוותר אחד הצדדים על זכות תביעה הנתונה לו, ותנאי החוסם את דרכו של  מתקשר לערכאות עשוי להיפסל מחמת היותו מנוגד לתקנת הציבור.הלוא תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם... על כן תנאי בחוזה המונע מצד פנייה לערכאות בגין הפרה עתידית של חוזה על ידי הצד האחר, אינו יכול להיחשב כלגיטימי ודינו, ככלל, להיפסל.

ראו גם לעניין זה את פסק הדין שניתן בע"א 3833/93 לוין נ. לוין, פ"ד מח (2), 862 בעמ' 874 שם התחייבות שלא לעשות שימוש במסמך המקנה מזונות ילדיםעד לגט נפסלה ונקבע כי האישה תוכל לעשות שימוש בהסכם על אף שבתוכנו נאסר עליה לפנות לערכאות ו/או להציג מסמך זה.

ברע"א 4024/14 אפריקה ישראל נ. רפאל כהן נדונה שאלת תוקף תניית ויתור במקרה שבו נטען כי התגלתה תרמית והפרת חובת אמונים שלא בתם לב.

בית המשפט  מפי כב' השופט עמית קבע כי: .... איני רואה מניעה כי בית המשפט יאשר תניית פטור זו, כל עוד אינה בלתי חוקית או נוגדת את תקנת הציבור.......כעניין של מדיניות משפטית, קשה להלום כי בית המשפט ייפרש את התנייה ככוללת גם מעשי תרמית לא ידועים, שלא בא זכרם בתניית הפטור ובהסדר החוב..... אין אדם מוותר על מה שלא ידוע לו, ועל כן קשה להסיק ויתור לגבי תרמית כשלבעלי המניות לא הייתה ידיעה קודמת  לגביהם, ומבלי שהמילה תרמית נזכרה במפורש בתניית הוויתור...

עריכת צוואה בהשפעה בלתי הוגנת או בתרמית

כל טענה כי צוואה נערכה בהשפעה בלתי הוגנת, היא טענה הדומה לטענת תרמית. בתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 מאוזכרת טענת השפעה בלתי הוגנת ביחד עם טענת התרמית ובעילות אלו יש צורך בפירוט מיוחד בכתבי הטענות.

טענה כי צוואה נערכה כאשר המנוח לא היה כשיר, היא טענה מסוג של תרמית, באשר משמעות הטענה אם היא תתקבל היא כי "לא נעשה דבר" ואין כל תוקף ומשמעות למסמך הצוואה.

ויתור מראש על טענה של העדר כשירות לערוך צוואה או ויתור מראש על טענת השפעה בלתי הוגנת אינה סבירה וסותר את תקנת הציבור

לפיכך, לא ניתן לומר כי הוויתור שעליו חתמו הבעל ואשתו כולל ויתור אף על טענות העדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת, מאחר שוויתור מסוג זה, סותר את תקנת הציבור, לא ניתן לחסום מעוניין בדבר מלברר טענות כבדות משקל אלו בבית המשפט. במקרה דנן הוגשה חוות דעת מטעם מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט שמסקנתו הייתה שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה. הטענה שלהעדר כשירות אינה מופרכת על פניה.

תניית ויתור לפיה לא ניתן להעלות טענות של העדר כשירות או השפעה בלתי הוגנת היא תנייה המנוגדת לתקנת הציבור ואין לה תוקף. לא ניתן לנעול את שערי בית המשפט כאשר מתגלה לאדם לאחר חתימת תנאי הוויתור, כי ייתכן ונעשתה לאחר מכן תרמית או הונאה. לא ניתן להכשיר תנייה שתאסור ממעוניין בדבר להוכיח כי צוואה שמוגשת לקיום אינה משקפת את רצון המצווה. לפיכך, לא ניתן לדחות את התנגדותה אשת הבעל וסעיף הוויתור לא כולל ולא יכול היה לכלול, ויתור על טענות העדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת.

לפיכך קובע בית המשפט כי הבקשה לסילוק על הסף נדחית וההתנגדות לצוואה תידון לגופה.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+