צרו קשר
ּ

הסכם טרום נישואין

מומלץ לפני נישואין, לידועים בציבור ובנישואין שניים

על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973, הסכם ממון , בין שנעשה לפני הנישואין ובין שנעשה לאחר הנישואין יש לערוך בכתב, והוא כפוף לאישורו של בית משפט או של בית דין רבני. הסכם שנעשה על ידי בני זוג לפני הנישואין- ניתן לאשר גם אצל נוטריון ללא צורך לפנות לבית המשפט.

התנאי לעריכתו של ההסכם בכתב וקבלת אישור להסכם מאת רשות מוסמכת – הינו תנאי מהותי ולא רק ראייתי, משמע הסכם יחסי ממון שלא קיבל אישורו של בית משפט (או בית דין רבני, או רושם נישואין או נוטריון) – חסר תוקף משפטי כלשהו, ואין הוא בעל ערך כלשהו. לא ניתן להסתמך עליו ולא ניתן לתבוע רכוש על פיו. אפשר אך ורק להסיק ממנו כוונה אך לא תמיד ולא בהכרח. לעיתים עצם העובדה שלא אושר – מעידה על כוונה הפוכה, דהיינו שלאחד הצדדים לא הייתה גמירות דעת ועל כן לא אושר ההסכם בסופו של דבר.

הסכם יחסי ממון הוא הסכם הצופה פני עתיד ומטרתו להסדיר את חלוקת הרכוש ושאר הנושאים הרלוונטיים לגירושין – עם פקיעת הנישואין בעת גירושי הצדדים. במרבית המקרים הסכם יחסי ממון נחתם ומאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני בעת גירושין בין צדדים. במיעוטם של המקרים עורכים מראש בני זוג העומדים להינשא הסכם יחסי ממון המסדיר את דרך הפירוד, חלוקת הרכוש הכספים, ושאר הנושאים הממוניים שאליהם יש ליתן את הדעת כאשר חיי הנישואין עולים על שרטון.

כיום, ככל שגיל הנישואין עולה וצדדים באים לנישואין עם רכוש משלהם (אופציות בתקופת הזהב של ההיי-טק…..), וככל שהמודעות גוברת צובר נושא זה פופולריות מרובה, ואנשים רבים מעוניינים לערוך הסכם יחסי ממון בסמוך להינשאם, כאשר בהסכם זה יש התייחסות למצב של כישלון חיי הנישואין והתפרקות התא המשפחתי.

אצל זוגות שאלו הם נישואין שניים (או שלישיים או יותר) לשניהם או לאחד מהם הדבר הוא מובן מאליו, ואחוז ניכר מזוגות שאחד מבני הזוג או שניהם חוו נישואין קודמים – טורח על עשייתו של הסכם ממון המאושר בבית המשפט טרם נישואין.

גם זוגות החיים יחד כידועים בציבור ומנהלים משק בית לכל דבר ועניין ואינם יכולים או חפצים להינשא – נוהגים כיום לערוך הסכם יחסי ממון. הסכם בין ידועים בציבור אין חובה לאשר בבית המשפט וישנם שופטים המאשרים הסכמים כאלו וישנם שופטים המסרבים לעשות כן. אין עדיין הלכה קובעת ומחייבת בנדון.

לגבי ידועים בציבור מספיקה חתימתם על ההסכם כדי שיהיה תקף ואין צורך לאשרו בבית המשפט. לעומת זאת כאשר מדובר בזוגות העומדים להינשא או העורכים הסכם יחסי ממון במהלך הנישואין – חובה לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני שאחרת אין לו כל תוקף משפטי מחייב.

יתרונות ההסכם:

הסכם כזה מגן מפני סחיטה של אחד מבני הזוג את משנהו. במקרים רבים כאשר נישואין עולים על שרטון יש צד שמעוניין יותר להתגרש וצד המעוניין בכך פחות. בחלקם של המקרים אחד מבני הזוג מעוניין יותר בגירושין עקב מערכת קשרים שיצר עם בן זוג אחר מחוץ למסגרת הנישואין ומאחורי גבו של בן זוגו. במקרים אחרים מעוניין בן זוג הסובל מאלימות קשה להתגרש. הסכם ממון מגן מפני סחטנות של בן הזוג שאינו חפץ בגירושין. הצד המעוניין להתגרש עשוי להסכים לשלם ממון רב על מנת לזכות בחירותו. במידה והסכם כזה קיים ניתן לאכוף ולכפות את ביצועו ואת תנאיו הממוניים – ואזי גם הצד שאינו חפץ בגירושין אינו יכול להציב תנאים סחטניים ולדרוש יותר ממה שהוסכם.

הסכם כזה יוצר יציבות ובטחון במערכת היחסים בין בני זוג. כל צד יודע היכן הוא עומד ויכול לכלכל את צעדיו בהתאם. לדוגמא אישה שנישאה לגבר מבוסס ואמיד וחתמה על הסכם יחסי ממון לפיו הדירה שנרכשה על ידו בטרם הנישואין תישאר שלו – תהיה מודעת לכך ותקפיד לחסוך חלק משמעותי מהכנסתה ליום סגריר, דהיינו למקרה של פרידה. הצבת הדברים בצורה ברורה מאפשרת לבן הזוג שהינו חסר רכוש לכלכל את צעדיו בתבונה ולהשקיע את כספו בזהירות ולחסוך למקרה שחיי הנישואין ייכשלו.

הסכם יחסי ממון מגן על ילדים מנישואין ראשונים ועשוי לשפר את מערכת היחסים בין הילדים מהנישואין הראשונים לבין בן זוגו של ההורה. מטבע הדברים ילדים מנישואין ראשונים חוששים לירושתם. אם ההורה יחתום עם בן זוגו על

הסכם שבו מובטח חלקם של הילדים ברכוש (ובמקביל יערוך גם צוואה) ויהיה ברור לילדים שאין הם עומדים להפסיד את רכושו הרב של אביהם או של אמם לאדם זר לחלוטין (מבחינתם) טיב היחסים בינם לבין בן/בת הזוג עשויים להשתפר. לעומת זאת בהעדר הסכם יחסי ממון וצוואה, בן/בת הזוג החדשים יורשים חלק מן הרכוש, וחשש שכזה עלול לגרום לתרעומת אצל הילדים מהנישואין הראשונים ולחששות שחלקם לפחות, מוצדק או למצער ניתן להבנה.

חתימה על הסכם הוגן מבחינת שני הצדדים מבטיחה כי אישה או גבר לא נישאים לבן זוגם בשל סיבות כלכליות. נישואין בין צדדים שיש ביניהם פער מאד משמעותי מבחינת הרכוש והכספים עשוי לעורר חשש אצל הצד העשיר/אמיד כי השני חפץ בו רק בשל כספו.

חתימה על הסכם הוגן שאינו מעניק יתרונות מופלגים לצד זה או אחר – תפיג חשש זה, והצד שמגיע עם רכוש רב יותר – לא יחשוד כי הנישואין או החיים המשותפים באים ממניעים כלכליים גרידא ולא מאהבה נטו. תחושה של בטחון באהבה אמיתית (ולא באהבת הרכוש …) עשויה לתרום לחיי הנישואין.

הגנה מפני נושים של אחד מבני הזוג. הסכם ממון שנחתם הקובע את חלוקת הרכוש בין בני הזוג מעניק הגנה מפני נושים של אחד מבני הזוג. במקרה של כישלון עסקי והיווצרות חובות גדולים ניתן לערוך הסכם גירושין וממון המעניק את הרכוש לבן הזוג שלא הסתבך מבחינה עסקית. להסכם כזה יש שני חסרונות. האחד – הנושים של בן הזוג החייב כספים רבים יכולים לטעון כי על פי עקרון איזון משאבים או על פי הלכת השיתוף, בן הזוג השני חייב להשתתף בחובות ואין הוא יכול להנות רק מן הזכויות. השני – יכול להיווצר מצב של ניצול לרעה של הסכם כזה, שכן בן הזוג ש"זכה" בכל או במרבית הנכסים עשוי להתנער מבן זוגו, לצאת עם כל הרכוש ולדרוש גירושין. במצב כזה בן הזוג שהסתבך בחובות יצא קרח מכאן ומכאן – כל החובות נשארו שלו ומאומה מהרכוש לא נותר לו, וגם את בן/בת זוגו הוא הפסיד…

ואם כל כך טוב , אז מדוע לא חותמים כל הזוגות על הסכם כזה לפני הנישואין???

לחלק ניכר מהזוגות אין מודעות כל כך לסיכונים הכלכליים שבנישואין. מרביתם נישאים לבני זוגם מאהבה ולא רואים בכך עסק כלכלי. חלק משמעותי מהזוגות באים ללא רכוש או עם רכוש שאינו משמעותי. חלקם גם מקבלים סכומי כסף דומים או קרובים מהוריהם ויש שוויון (פחות או יותר) בהשקעה הכספית הראשונית לקניית דירה.

מרבית הזוגות שנישאים בנישואין ראשונים נישאים מתוך אהבה אמיתית ולא מתוך שיקולי כדאיות כלכלית. העלאת הרעיון של הסכם יחסי ממון מכניסה מראש טעם רע עוד לפני החתונה, ומעלה את האפשרות של כישלון חיי הנישואין.

ישנם אנשים (והם לא מעטים) שיראו בהצעה לחתום על הסכם כזה עלבון והטלת דופי ביושרה שלהם. אלו עשויים לבטל את החתונה לחלוטין, לא משום שאי פעם התכוונו לנהוג שלא ביושר, אלא משום שעצם העלאת הרעיון גורמת להם לסלידה עמוקה, וכי דרישה לחתום על הסכם כזה מעלה מראש את האפשרות שחיי הנישואין עלולים שלא לעלות יפה ולהוות כישלון.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ