המשך אומנה או אימוץ

המשך אומנה או אימוץ

 

המשך אומנה או אימוץ –

מה נכון יותר עבור קטינה שאין להוריה כל מסוגלות לגדל אותה – בע"מ575-17


האם חסרת מסוגלות לגדל את בתה ולפיכך הקטינה הועברה בגיל 4 חודשים למשפחת אומנה

נוכח מצבה הנפשי של אם אשר ילדה את הקטינה, הועברה הקטינה מיד עם שחרורה מבית החולים לבית ילדים. כבר בסמוך לאחר הלידה ביקשו הרשויות לפעול על מנת להכריז על הקטינה כבת אימוץ, אולם עקב אי בהירות בקשר למצבה הרפואי, נוכח חשיפתה לתרופות פסיכיאטריות ואלכוהול בהיותה ברחם אמה, הוחלט להקפיא את הבקשה ולהעביר את הקטינה למשפחת אומנה.

בדצמבר 2012 הוכרזה הקטינה כקטינה נזקקת, ובינואר 2013, בהיותה כבת 4 חודשים, הועברה הקטינה למשפחת אומנה, שם היא נמצאת עד היום. מאבחון שנערך לקטינה ביום 14.6.2015 עולה כי היא מגלה עיכוב התפתחותי, חרדה וסימנים של התנהגות מרדנית.

במהלך שהותה של הקטינה במשפחת האומנה נשמר הקשר בינה לבין האם הביולוגית באמצעות קיום מפגשים ביניהן במרכז הקשר.

בגיל 6 חודשים, בעקבות התקדמות במצבה של הקטינה, הוחלט לפנות לבית המשפט בבקשה להכריז עליה כבת אימוץ. הורי האומנה הביעו את רצונם לאמצה ככל שתוכרז כבת אימוץ.

 

הורי האומנה נפרדו והתגרשו

במהלך ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נפרדו הורי האומנה, תחילה באופן זמני, ולאחר זמן הם התגרשו. גם בשלב זה הביעו הורי האומנה בפני עובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ שנפגשה עמם את המשך רצונם ומחויבותם להמשיך ולהחזיק בקטינה במשמורת משותפת ולאמצה ככל שהדבר יתאפשר.

כן הדגישו כי הם ובתם המשותפת הביולוגית רואים בקטינה בת משפחה לכל דבר. העובדת סוציאלית התרשמה כי ההורים קשורים לקטינה, אוהבים אותה וחשים מחויבות עמוקה כלפיה חרף פרידתם.

 

הקטינה הוכרזה כברת אימוץ כלפי אביה וכלפיה אמה

ביום 17.7.2014 הוכרזה הקטינה כבת אימוץ כלפי האב, באימוץ סגור, לאחר שהאב לא נטל חלק בהליך ומשלא נסתרה עילת האימוץ אשר נטענה כלפיו.

ביום 2.11.2015, לאחר הליך ממושך, במסגרתו נשמעו עדות האם ועדויות של גורמי הטיפול והוצגה מסכת נרחבת של ראיות, תסקירים, וחוות דעת מקצועיות באשר להעדר מסוגלות הורית של האם, ניתן פסק דינו של בית המשפט למשפחה (השופטת ש' ברגר) אשר הכריז על הקטינה כבת אימוץ גם כלפי אמה, באימוץ סגור.

 

האם ערערה לבית המשפט המחוזי אך דרכה לא צלחה וחוסר מסוגלותה ההורית נקבע פעם נוספת

האם ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, תוך שהשיגה על הקביעה כי היא נעדרת מסוגלות הורית. בהתחשב בזמן שחלף ממועד בחינת מסוגלותה ההורית של האם, מינה בית המשפט המחוזי מומחה נוסף, פסיכולוג קליני (וינטראוב) לבדיקת המסוגלות ההורית וטובת הקטינה, אשר נעזר במומחית לפסיכולוגיה התפתחותית (ד"ר עציון), אשר ערכה תצפיות אינטראקציה בין האם לקטינה.

בחוות דעתם מיום 11.3.2016 הגיעו המומחים למסקנה כי האם אכן נעדרת מסוגלות הורית, וכי טובת הקטינה מחייבת הישארותה בחיק משפחת הורי האומנה. לאור בקשת הצדדים לחקור את המומחים הורה בית המשפט המחוזי ביום 16.3.2016 על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לשם השלמת פסק דינו.

בפסק דין משלים מיום 3.4.2016, לאחר שנחקרו בפניו המומחים, נותר בית המשפט לענייני משפחה בדעתו כי יש להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי האם. כן נקבע, כי גירושין של הורי האומנה אינם מהווים כשלעצמם מניעה חוקית לאימוץ הקטינה על ידם, וכי משיקולי יציבות, ביטחון וטובת הקטינה, יש להעדיף את האפשרות של אימוץ על ידי הורי האומנה על פני המשך הסדר האומנה לטווח ארוך.

עם זאת, שינה בית המשפט את קביעתו בדבר אימוץ סגור כאשר קבע, באמצו את המלצת המומחים, על אימוץ פתוח, שיכלול 3 מפגשים בשנה בין האם לקטינה, נוסף על החלפת תמונות הדדיות.

האם ערערה גם על פסק הדין המשלים, ועתרה לביטול הכרזת הקטינה כבת אימוץ, ולחלופין לבחינת האפשרות לאומנה ארוכת טווח חלף אימוץ.  ערעורה נדחה.

לעמדתם של המומחים (וינטראוב ועציון), עדיפה אפשרות של אימוץ על פני הותרתה של הקטינה באומנה לטווח ארוך, וזאת לאור היציבות, הביטחון והקביעות שיש באימוץ עבור הקטינה, הזקוקה להם מאוד בשלב זה של חייה, נוכח צרכיה המיוחדים והטלטלות שעברה.

כן צוינה עמדת העובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ, לפיה אימוץ מיטיב יותר עם הקטין מאשר הותרתו בסידור של אומנה. בית המשפט קבע כי אין סיבה גם במקרה זה לחרוג מהכלל לפיו אימוץ עדיף על פני אומנה לטווח ארוך.

 

האם גירושין של הורי משפחת האומנה רלוונטיים להכרעה

אשר לכך שהורי האומנה התגרשו בינתיים, בית המשפט קבע, בהסתמך על הוראות סעיף 25 לחוק האימוץ ופסיקתו של בית משפט זה, כי אין לשלול באופן אפריורי את כשירות הורי האומנה לאמץ את הקטינה אך בשל היותם גרושים, אף כי העובדה שהורי האומנה גרושים היא נסיבה בתוך מכלול הנסיבות שעל בית המשפט לקחת בחשבון במסגרת בחינת טובת הקטינה. בהתאם לכך נקבע כי ניתן להכיר בכל אחד מהורי האומנה כמאמץ יחיד, וכן כי אין מניעה עקרונית לאשר "אימוץ יחיד-משותף" של שני הורי האומנה יחדיו - כל זאת אם "נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ" ובהתקיים "נסיבות מיוחדות" המצדיקות זאת, כנדרש לפי סעיף 25 לחוק.

 

גירושין אינם הופכים אדם להורה לא טוב ולעיתים גירושין עדיפים על האלטרנטיבה של חיים אומללים יחדיו

לעניין זה העיר בית המשפט שאין בגירושין כשלעצמם כדי להרחיק אדם מאידיאל "ההורה הטוב", ולעתים אפשרות הגירושין עשויה להיות עדיפה, באספקלריה של טובת הקטין, על פני הישארות בתא משפחתי מתפורר בו הקטין ער חדשות לבקרים לעימותים בין הוריו, ושאין גם כל ערובה כי הורי אומנה נשואים לא יתגרשו לאחר השלמת תהליך האימוץ.

כמו כן צוין, כי השאלה האמיתית שיש לשקול בענייננו אינה אם עדיף היה לקטינה שתאומץ על ידי "איש ואשתו יחד" על פני אימוץ על ידי הורי האומנה הגרושים, אלא האם עדיף לקטינה להמשיך ולהתגורר אצל הורי האומנה, במסגרת משמורת משותפת, באומנה לטווח לאורך, או שמא עדיף לה להמשיך ולהתגורר עמם על פי צו אימוץ.

החזרת הקטינה לאמה אינה אפשרית כאמור נוכח העדר המסוגלות ההורית, והחלופה היחידה לכך, כפי חוות דעת המומחים, היא הותרת הקטינה עם הורי האומנה במסגרת אומנה לטווח ארוך.

אשר לשאלת התקיימותן של "נסיבות מיוחדות" בענייננו, הבהיר בית המשפט כי יש לבחון שאלה זו על רקע מכלול הנסיבות, ובמיוחד העובדה שהקטינה שוהה בחזקת הורי האומנה מאז הייתה בת חודשים ספורים ועד היום, העובדה שעוד בהיותם זוג נשוי וכהורים ביולוגים לילדה הביעו נכונות לשמש לקטינה משפחת אומנה, וגם לאחר שהתגרשו המשיכו לגדלה בהסדר משמורת משותפת, הזהה להסדר החל על בתם הביולוגית והם אף מתייחסים לשתי הבנות באופן שווה, והעובדה ששניהם עדיין עקביים ברצונם לאמץ את הקטינה ככל שתוכרז כבת אימוץ.

אף הקטינה עצמה, כעולה מתסקירה של העובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ, מדווחת לצוות הגן היכן תהיה בכל יום, וניכר כי הסדרי הראייה של ההורים הפרודים ברורים לה מאוד.

בית המשפט המחוזי הורה כי הורי האומנה יגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לאמץ את הקטינה, וכי בית המשפט לענייני משפחה יכריע בשאלה האם האימוץ על ידי הורי האומנה הוא לטובת הקטינה והאם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהוראות סעיף 3(2) לחוק. ככל שבית המשפט לענייני משפחה יגיע למסקנה כי יש בדעתו ליתן צו אימוץ, ייתן החלטה בדבר כוונתו זו טרם מתן צו האימוץ. ההחלטה תומצא לעיון בית המשפט המחוזי, אשר ישלים את פסק דינו לעניין הכרזת הקטינה כבת אימוץ ותנאי האימוץ הפתוח.

 

הורי האומנה אכן הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשות נפרדות למתן צו אימוץ ובית המשפט קבע כי האימוץ עדיף על פני משפחת אומנה

לאחר קבלת  תסקיר מעודכן של עובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ ולאחר דיון שקיים במעמד הצדדים שהתמקד בשאלה, האם טובת הקטינה היא לאימוצה על ידי ההורים האומנים באימוץ יחיד משותף, או הותרתה לגדול אצלם כהורים אומנים - נתן בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו בדבר כוונתו ליתן צווי אימוץ להורים האומנים. בית המשפט עמד על כך שבהתאם לתסקיר המעודכן, הליך האימוץ עשוי להנחיל לקטינה שקט פנימי וביטחון, וכי הורי האומנה מטפלים בקטינה על הצד הטוב ביותר.

הקטינה קשורה לכל אחד מהם, וחרף הגירושין הורי האומנה מנהלים מערכת יחסים עניינית סביב גידול הקטינה, ללא משקעים, והיא גם  התקדמה מאוד בהליך הטיפולי.

כן צוין, כי לקטינה יש קשר טוב גם עם הבת הביולוגית של הורי האומנה. בית המשפט התרשם מהורי האומנה, מאהבתם לקטינה ומטיפולם המסור בה עד כה, ולכן קבע שטובת הקטינה היא כי תאומץ על ידי הורי האומנה, שכן האימוץ יעניק לקטינה יציבות בחייה, שקט פנימי, ביטחון ותחושת קביעות ושייכות.

בית המשפט קבע גם כי בענייננו מתקיימות "נסיבות מיוחדות", שכן הקטינה שהתה אצל הורי האומנה עוד בהיותם נשואים, מאז שמלאו לה 4 חודשים. אכן בינתיים חלו שינויים בהרכב המשפחה עקב הגירושין, אולם טובתה של הקטינה היא להמשיך ולגדול אצל הורי האומנה כבתם המאומצת, והדבר עדיף על המשך שהותה אצלם במסגרת משפחת אומנה או הוצאתה למשפחה אחרת.

 

סידור אומנה הינו זמני ועדיף סידור יציב וקבוע

סידור אומנה הינו סידור זמני מטבעו ובהגדרתו, שיכול שיבוא לידי סיום בכל עת אם האומנים אינם מעוניינים בהמשכו (סעיף 40 לחוק אומנה).

לעומת זאת, אימוץ הקטינה על ידי ההורים האומנים יבטיח לה את היציבות והמחויבות לאורך זמן להם זקוק כל ילד, ובוודאי קטינה עם צרכים מיוחדים.

דווקא במציאות שבה שני ההורים אינם חיים עוד יחדיו, חשוב כי יועבר לקטינה באמצעות האימוץ מסר חד משמעי על היותה שייכת וחלק מהמשפחה. נזכיר כי סעיף 1ב לחוק האימוץ קובע כי "בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויות הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, לרבות זכותו ליציבות ובכלל זה צמצום העברתו ככל הניתן בין מסגרות או בין משפחות... (וראו גם סעיף 10 לחוק אומנה, שכותרת השוליים שלו היא "זכות ליציבות").

זכותה וטובתה של הקטינה היא אפוא לזכות בבית קבוע, ביציבות ובסיכוי להתפתחות תקינה. כן נזכיר כי האימוץ מקים מערכת זכויות וחובות בין ההורים המאמצים לבין המאומץ הזהה למערכת החובות והזכויות הקיימת בין הורים לילדיהם הביולוגיים (סעיף 16 לחוק האימוץ).

בנסיבות אלו ועל אף הגירושים נקבע כי טובת הילדה היא להיות מאומצת על ידי הורי האומנה וכך היה.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+