צרו קשר
ּ

הכרזת קטין כבר אימוץ

הכרזת קטין כבר אימוץ

מתי תתאפשר פגיעה באוטונומיה של המשפחה?

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

ההחלטה אם ינותק ילד מהוריו הביולוגיים לעולם איננה קלה. מבעד לכללים המשפטיים המעוגנים בחוק ובפסיקה ומבעד לתפיסות הערכיות שביסודם, מצוי בסופו של יום סיפור אנושי כואב. בבקשת רשות ערעור שהוגשה לפתחו של בית המשפט העליון בדנ"א 6211/13 נאלץ בית המשפט להתמודד עם שאלות אנושיות קשות ביותר.

לא לחינם נקבע לא אחת בבית המשפט זה כי "קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות, קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות…" [דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48,

הכרעה בתיקי אימוץ גורלית היא ולעיתים רבות רב בה הנסתר על הגלוי. אולם, בשונה מדיני נפשות בדיני האימוץ אין "אשם" וההכרזה על קטין כבר אימוץ איננה "עונש" להורים למרות שהתוצאה של ניתוק הקטין מהוריו באמצעות הכרזתו כבר אימוץ – הינה תוצאה איומה ונוראה עבור הורים.

בפן הדיוני, עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר על פי ההלכה הפסוקה אין להידרש אליה אלא במקרים חריגים. לו היה זה תיק גירושין מן השורה, מן הסתם לא היה בית המשפט העליון נזקק לערעור בגלגול שלישי ולא היה מתערב בהכרעת בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. שונים הדברים כאשר מדובר בתיקי אימוץ.

"המָאטֶריה הרגישה של יחסי הורים וילדים מחייבת מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית כאשר נבחנת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי"…" [ראו: בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה פיסקה 5 [פורסם בנבו] (19.4.2012). ראו גם: בע"ם 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה פיסקה יט [פורסם בנבו] (16.6.2013) (השופט א' רובינשטיין) (להלן: בע"ם 2738/13)].

על כן, וכפי שנעשה לא אחת בתיקי אימוץ כגון דא, הועברה הבקשה למתן רשות ערעור לדיון לפני הרכב והוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור. עם זאת לגופו של עניין- הערעור נדחה.

המסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בחוק אימוץ ילדים. חוק אימוץ ילדים קובע כי בית משפט לא יתן צו-אימוץ בעניינו של קטין אלא בהסכמת הוריו או אם הוכרז כבר אימוץ לפי סעיף 13 לחוק. סעיף 13(א) לחוק מונה את העילות אשר בהתקיימן ניתן להורות על אימוץ ללא הסכמת ההורים.

בפסיקתו של בית משפט הוסבר כי הליך אימוץ ללא הסכמת ההורים הביולוגיים נעשה בשני שלבים: בשלב הראשון – ובו אנו מצויים – נבחנת השאלה אם יש להכריז על הקטין כ"בר אימוץ" כלפי הוריו? שלב זה נחלק לשני שלבי משנה: תחילה, יש לבדוק אם מתקיימת עילת אימוץ לפי סעיף 13(א) לחוק.

ככל שהתשובה חיובית יש לשקול אם האימוץ הינו "לטובת הקטין" ובמידת הצורך להתנותו בצמצום תוצאות האימוץ. השלב השני, עניינו במתן צו אימוץ לטובת המשפחה המאמצת לאחר שהקטין הוכרז כ"בר אימוץ" [להבחנה בין שלבים אלו, ראו: ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 279-267 (1999) (להלן: ע"א 2169/98) (הנשיא דאז א' ברק); בע"ם 6509/04 פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין נ' האב הביולוגי, פ"ד נט(1) 596, 614-610 (2004) (הנשיא דאז א' ברק); בע"ם 9229/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני פסקאות 15-14 [פורסם בנבו] (10.8.2005) (הנשיא דאז א' ברק); בע"ם 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני פסקאות 25-23 [פורסם בנבו] (29.11.2009) (להלן: בע"ם 778/09) (השופטת ע' ארבל)]. נידרש איפוא לבחינת השלב הראשון, על שני חלקיו.

ההכרזה על הקטין כ"בר אימוץ"

מבין עילות האימוץ המנויות בסעיף 13(א) לחוק אימוץ ילדים, אשר כאמור מאפשר להכריז על קטין כ"בר אימוץ" ללא הסכמת הוריו, השכיחה ביותר, ואולי המוקשית ביותר, היא זו העוסקת בהיעדר מסוגלות הורית, והיא שניצבת לבחינתנו.

פוטנציאל השינוי של ההורים

עילה זו, המעוגנת בסעיף 13(א)(7) לחוק, דורשת להראות כתנאי להכרזה על הקטין כבר אימוץ כי "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו" וכן כי "אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו".

המדובר בעילה חריגה בנוף עילות האימוץ הקבועות בסעיף 13(א) לחוק. בשונה מיתר עילות האימוץ היא אינה עוסקת במצב דברים קיים של ""אין הורות" בפועל" (בשל נטישה, סירוב, מוות וכו'), אלא בוחנת במבט צופה פני עתיד את פוטנציאל ההורות של האם או האב [ראו: בע"ם 7204/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה פיסקה 7 [פורסם בנבו] (22.2.2011) (השופט נ' הנדל) (להלן: בע"ם 7204/10); דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [פורסם בנבו] (22.5.2011) (להלן: דנ"א 1892/11) (פסקאות 28-27 לפסק דינו של השופט ח' מלצר; פיסקה 6 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל ופיסקה ו' לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין). ראו גם: בע"ם 9229/04, [פורסם בנבו] בפסקאות 17-16 לפסק דינו של הנשיא דאז א' ברק].

עילת היעדר המסוגלות ההורית הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק תוארה בפסיקה כמעין עילת סל, בבחינת "רקמה פתוחה" אותה יש לפרש בהתאם לנסיבות המקרה. ואולם, כידוע, את פרשנותה של הוראה זו, או את אופן יישומה בנסיבות קונקרטיות, מכתיבה לצד לשונה גם התכלית שביסודה. כאן עומדים על הפרק שני עקרונות אשר בנסיבות מסוימות עלולים להימצא כמושכים לכיוונים שונים.

מחד, ניצב עיקרון האוטונומיה המשפחתית, דהיינו זכות ההורה והקטין למימוש קשר הדם הטבעי שביניהם. עיקרון זה נשען על ההכרה בחשיבות "קשר הדם" שבין ילד לבין הוריו הביולוגיים ועל תפיסה ערכית לפיה ככלל אין זה ממקומן של רשויות השלטון להתערב בקשר אינטימי זה. עיקרון האוטונומיה המשפחתית הינו בעל מעמד חוקתי, באשר הוא מהווה תנאי למימוש הזכות לחיי משפחה, הן בהיבט של זכותם הטבעית של ההורים לגדל את ילדם והן בהיבט של זכות הילד לגדול בחיק הוריו הביולוגיים [ראו: בע"ם 778/09, בפסקה 33 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל; דנ"א 1892/11, בפיסקה 29 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר; בע"ם 9229/04, בפיסקה 1 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה].

אולם, עיקרון זה עלול לעמוד בסתירה לעיקרון של טובת הילד. טובת הילד הינה מונח רחב המכיל בתוכו מגוון שיקולים שעניינם באינטרס האישי והחברתי בהגנה על שלומם של ילדים ועל טובתם. בין אלו נמנית זכות הילד לדמות הורית אשר תוכל לספק את צרכיו הפיזיים והנפשיים. בגדר כך, "טובת הקטין מחייבת בסיס משפחתי קבוע ויציב, אשר יוכל לספק לו תשומת לב, חיבה ודאגה ראויה. עליו ליהנות מתחושת ביטחון, קביעות, שייכות, התמדה ויציבות" [בע"ם 9229/04, בפסקה 25 לפסק דינו של הנשיא דאז א' ברק וההפניות שם]. במצב הדברים הרגיל זכות זו עולה בקנה אחד עם זכות הילד לגדול בחיק הוריו הביולוגיים. לא כך כאשר ההורים אינם מבצעים את תפקידם או אינם מסוגלים לעשות כן. במקרים אלו, קמה ההצדקה להתערב באוטונומיה המשפחתית.

רציונל זה הוא שעומד ביסוד חוק אימוץ ילדים, אשר קובע כי אימוץ ייעשה בהסכמתם מדעת של ההורים הביולוגיים, אך מכיר באפשרות להורות על אימוץ גם בהיעדר הסכמת ההורים, במצבים בהם הם אינם ממלאים את תפקידם בפועל או אינם מסוגלים לעשות כן. זכותו של ההורה כי הוא ולא אחר יגדל את ילדו מקימה חובה בצידה. זוהי החובה לטפל, לטפח ולגדל את ילדו במסירות ובאחריות [ראו את דבריה של השופטת ד' דורנר בדנ"א 7015/94, בעמ' 65-64]. במצבים חריגים בהם נבצר מן ההורים למלא חובתם, תתערב המדינה באוטונומיה המשפחתית, בשם טובת הילד.

בנסיבות המפורטות לעיל הוכרז הקטין כבר אימוץ, הכרזה שמשמעותה ניתוקו מהוריו והעברתו למשפחה המיועדת לאמצו.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ