צרו קשר
ּ

הכנת עריסה, סחוג או אהבה לא משפיעים על מועד הקרע בין בני זוג

הכנת עריסה, סחוג או אהבה לא משפיעים על מועד הקרע בין בני זוג

מהו מועד הקרע לצורך איזון משאבים?

האם מועד הגירושין, מועד הפירוד הפיסי ומעבר לשני בתי מגורים נפרדים, מועד הגשת התביעות או כל מועד אחר המצביע על כוונה להיפרדות כלכלית?

לעיתים,מועד הקרע ברור ביותר ואינו מצריך ברור משפטי מעמיק ולעיתים יש שבני הזוג יאבקו גם על מועד הקרע בנוסף לנושאים האחרים בהם הם עוסקים

ישנם מקרים בהם מועד הקרע חשוב ביותר לצורך קביעת המועד, שהחל ממנו ואילך, אין לבצע איזון משאבים לא בזכויות ולא בחובות

כאשר בני זוג נפרדים פיסית ורק לאחר שנים הם מנהלים את הליך הגירושין, ההליך המשפטי, יכול להיווצר מצב שבו יש פער והבדל גדול בין הזכויות הכספיות שנצברו עד למועד הראשון, מועד עזיבת אחד הצדדים את הבית, לבין המועד השני, העסק בניהול הליכי הגירושים בין הצדדים. פער כלכלי כזה יכול שיצור צורך במשפט זוטא על מועד הקרע בין בני הזוג.

מועד הקרע בין בני הזוג, קרי המועד הרלבנטי לשם הערכת שווי הרכוש המשותף לשם חלוקתו, הינו המועד אשר עד אליו חל בין הצדדים שיתוף רכושי, וממועד זה ואילך כל צד אחראי לכל זכות או חובה שצמחו לו והשיתוף הרכושי הסתיים ואין לבצע איזון משאבים החל ממועד שנקבע כמועד הקרע.

הפסיקה אינה אחידה באשר למועד הקרע, והיא קובעת מספר אפשרויות להיווצרות קרע שלאחריו אין יותר שיתוף בין בני זוג. במרבית המקרים מועד הקרע יהיה מועד הפירוד הפיסי בין בני הזוג משמע המועד בו הופרדו המגורים (ואין די בהפרדת חדרים ובלינה נפרדת) או מועד הגשת תביעות או בקשה ליישוב סכסוך, לפי המוקדם מבין השניים.

מועד הקרע שממנו ואילך נפסק השיתוף הרכושי, נבחן בהתאם לאותם תנאים הנדרשים להקמת חזקת השיתוף, כאשר כל מקרה יש לבחון לפי נסיבותיו. מהאמור עולה כי חזקת השיתוף איננה חזקה אוטומטית הקמה מעצם קיומו של קשר הנישואין, ועל בית המשפט לבחון קיומה של כוונת הצדדים לקיים משטר של שיתוף בנכסים, כאשר לעניין זה אין די בכוונת אחד הצדדים.

מועד הגשת התביעה, מועד עזיבת הבית, בגידה ואירועים דרמטיים עד מאד המשנים את המשפחה הם מועדים שיכולים להצביע על קרע

בהתאם להלכת השיתוף, מועד הקרע אשר ממנו אין מייחסים עוד שיתוף בין בני זוג יכול להילמד מאירועים שונים, כגון מועד עזיבת הבית או מועד הגשת התביעה, כפי שנקבע בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602: "…….. הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קיצה של כוונת השיתוף ברכוש….."

וכן: בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף. אך בעניינו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע" (שם, עמ' 614).

גם בגידה בבן הזוג יכולה להוות אינדיקציה לקרע בין בני זוג (ר' ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154- "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף…").

המטרה הינה לאתר נקודת הזמן אשר בה הפסיקו בני הזוג לנהל קופה משותפת, כשמועד זה הוא-הוא הקובע כי תמו יחסי השיתוף בין הצדדים, וכלשון כב' השופטת נתניהו בפס"ד לידאי הנ"ל:

"מועד זה הוא המועד שבו מפסיקים בני-זוג לנהל קופה משותפת ושממנו ואילך הם נוהגים לפי הכלל של "שלי-שלי ושלך-שלך".

המבחנים למועד הקרע – סיום השיתוף, הינם נגזרת של המבחנים לקיומה של הלכת השיתוף, כלומר בחינת קיומם של "אורח חיים תקין" ו"מאמץ משותף". ויודגש: חרף העברת הדגש לבחינת תנאי של "מאמץ משותף" לא ניתן להתעלם במקרה זה מהתנאי של קיום "אורח חיים תקין". כדברי המלומד א. רוזן צבי יחסי ממון בין בני זוג, התשנ"ה בעמ'231:

"למרות העברת הדגש למאמץ המשותף, נראה לנו כי לא בכל מקרה יהיה בעובדה זו כדי להקנות לבן-הזוג שיתוף בנכסי האחר. מערכת היחסים הכוללת הנבחנת על-ידי בית-המשפט תכלול, מחד גיסא, את אופי המריבות בין בני-הזוג, מידת תכיפותן, השפעתן על חיי המשפחה, וסיבות החיים הסובבות והתנהגות בני-הזוג דרך המריבות, כשהמאמץ המשותף יהיה תלוי בכל מקרה בחיים המשותפים. מאידך גיסא, יבחן בית-המשפט גם נסיבות מיוחדות. כך, למשל, תהיה חשיבות לטיבו של הנכס או הנכסים נשוא התביעה של בן הזוג, ולקשר בין המאמץ של בן זוג לבין אפשרות רכישת אותו נכס או החזקתו. בחינה זו תעשה כמובן, לאור היחסים שבין בני הזוג".

כלומר, בחינת היקף תחולת חזקת השיתוף יעשה תוך בחינת מערכת היחסים הכוללת של הצדדים, "ואירוע זה או אחר לאורך ציר שנות המאמץ המשותף, ואורח החיים התקין (כהגדרת הפסיקה) לא יהיה בכוחם להפסיק את השיתוף, ועל-פי המכלול, יקבע מועד הקרע" תמ"ש (ת"א) 3120/98 ס. י. נ' נ.

אהבה או כוונה חד צדדית אין בהם די ואין הם מספיקים ליצירת שיתוף

כוונת שיתוף הינה כוונה הדדית של שיתוף ואין די בכוונה של אחד מבני הזוג. כך גם לא די ברגשותיו ובתקווה של צד אחד לחזרה לחיים משותפים כדי לומר שיחסי השיתוף נמשכים או כלל לא הפסיקו.

כך גם קובע בית המשפט לענייני משפחה בצפת כי הכנת עריסה או סחוג אינם מעידים על שיתוף בין בני זוג כאשר הבעל עזב את הבית ואינו חי בו יותר תלה"מ (צפת) 46642-11-16 פלוני נ' אלמונית.

יש להזכיר בהקשר זה את פסק דינו של השופט ויצמן המדבר על שיתופיות מוחלשת במקרה של בעל שחי בין שני עולמות.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ