האם האישה צריכה לשלם על הגט ?

האם האישה צריכה לשלם על הגט ?

בג"צ מכשיר את פסיקת בית הדין הרבני לפיה על האשה לשלם לבעלה 60,000 ₪ כדי לקנות את הגט

 

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il


בג"צ ממעט להתערב בפסקי דין של בית הדין הרבני הגדול, ומתערב רק במקרים קיצוניים של עוול ואי צדק, או בשאלות משפטיות עקרוניות, אך לא במקרים פרטניים ספציפיים שאין להם השלכה על כלל הציבור.

כפועל יוצא מכך דחה בית הדין הגבוה לצדק עתירה של אשה כנגד חיובה על ידי בית הדין הרבני בתשלום של מעין פיצוי לבעלה בגין הסכמתו להתגרש, כאשר הבעל עצמו לא היה מעוניין להתגרש וזה היה חפצה של האשה.


הצדדים הסכימו כדלקמן במהלך אחד הדיונים:

"א. הצדדים יתגרשו בגט פיטורין לאלתר.

ב. לאחר סידור הגט יחליט ביה"ד על סמך החומר

שבתיק, האם מגיע לבעל תמורה או פיצוי תמורת הגט וכמה.

ג. הבעל זכאי להגיש תביעות כספיות כנגד האשה על נזקים

ועגמת נפש והוצאות ושאר תביעות כספיות נגד האשה, במשך

שנה לאחר סידור הגט, וביה"ד יפסוק בתביעות הבעל.

ד. עם סידור הגט האשה מוותרת על כתובתה."


כפי שציין בית הדין האזורי, "הצדדים קיבלו בקנין המועיל על הסכמה זו" והגט סודר ולאחר מכן פסק בית הדין האזורי כדלקמן:

"לאחר העיון בתיקי הצדדים ולאחר שבחנו היטב את צדדי ההלכה ושקלנו גם את המצב המשפטי של הצדדים עובר לסידור הגט, אנו פוסקים:

א.לבעל מגיע פיצוי תמורת הסכמתו להתגרש לאלתר בניגוד לעמדתו אותה הביע במהלך כל השנים.

ב.מחייבים את האשה לשלם לבעל סך ששים אלף (60,000) ש"ח. הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן על האשה לבטל לאלתר את התביעה שהגישה כנגד הבעל בטענה שהוציא ארבעים אלף (40,000) ש"ח מחשבון בנק מעוקל. במידה וכבר ניתן פסק דין בתביעה זו, והיא כבר גבתה כסף על חשבון תביעה זו, עליה להחזיר לבעל כל סכום שגבתה לפי פסה"ד ולבטל כל הליכי גביה."

 

על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול שהחליט, לדחות את הערעור. בית הדין הרבני הגדול הסביר כי בית הדין האזורי פסק את הפיצויים לפי ההסכמה שניתנה על ידי בני הזוג בסמוך למתן הגט לפסוק לפי החומר שבתיק.

ההסכמה והקנין שנעשו היו בעיקר פיצוי עבור הויתור מצדו לתת גט ובשל זכותו לקיום הנישואין, ובשל חוסר רצונו להתגרש.

 

בית הדין הרבני הגדול הוסיף והסביר כי כל הטענות שהעלתה האישה נגד הבעל לא היה בהן כדי לחייב את הבעל בגט ועל כן הקביעה שנעשתה בבית הדין האזורי לפיה אין לחייב את הבעל בגירושין, ומנגד שאין לחייב את האישה בשלום בית, משמעותה מבחינה משפטית כי לבעל הייתה זכות להמשיך להיות נשוי. בהמשך, הסכים הבעל לוותר על זכות זו וזאת תמורת הזכות לתבוע פיצוי על ויתורו.

 

ההסכמה שנעשתה בבית הדין האזורי, ושצוטטה לעיל, קבעה שהדיון על הפיצוי יהיה לאחר הגט, אולם הבסיס ההלכתי לתביעת פיצוי אחר הגט הושתת על קנין שנעשה לפני הגט. על כן, כך ציין בית הדין הרבני הגדול, "איננו מבינים את תלונת ב"כ האישה בשעה שזו הייתה הסכמתה".  בסיכום פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול נקבע:

"על הצדדים לדעת כי כאשר מתחייבים התחייבות ע"מ לזכות בגט יש להתחייבות זו משמעות ואין להתנער ממנה לאחר שהגט המיוחל כבר

נחלת העבר."

 

על ההחלטה של בית הדין הרבני האזורי ועל פסיקה זו של בית הדין הרבני הגדול בערעור הגישה העותרת בג"צ.

הרב שרמן הסביר בפסק הדין כי הבסיס המשפטי לחיובה של האישה בתשלום בסך של 60,000 ש"ח הוא הסכמת האישה. בית הדין הרבני האזורי קבע בפסק דין חלוט כי אין לחייב את הבעל בגירושין.

על כן לא הייתה אפשרות לחייב את הבעל לתת לה גט. הסכמת הצדדים הייתה, כך מובהר, הבסיס המשפטי היחיד לחיוב בפיצוי שהטיל בית הדין על האישה, ובלעדיה לא ניתן היה לחייב את האישה בפיצוי. על כן, כך הוסבר, פסיקת בית הדין לא יצרה זכות הלכתית חדשה.

 

הרב אלגרבלי, העיר בחוות דעתו כי לדעתו השם "פיצוי" הוא שם מושאל. פיצוי, במובנו הרגיל, הוא תשלום עבור עוולה, מה שאין כך בעניין שלפנינו, משום שהבעל אינו חייב להתגרש. הרב אלגרבלי הסכים למסקנתו של הרב שרמן שבעניין שלפנינו מדובר בבעל שלא חייב להתגרש "ומפסיד נישואין לדרישת האישה לשם הנאתה בשחרור מכבלי נישואין, למרות שהגירושים מהנישואין אלו לא מחויבי המציאות". הרב אלגרבלי מציין שהאישה נתנה במקרה זה הסכמה והתחייבות בקניין ועל כן יש לחייב בפיצוי המהווה תשלום בגין ההסכמה שנתן הבעל לגט שהוא אינו מחויב בו.

הרב איזיר פסק כי לעניין המקרה הנדון אין מחלוקת בין דעות חבריו, והוא הצטרף לדעתם.

 

עמדת בית הדין הרבני הגדול היא שהסכום של 60,000 ש"ח מבטא את הפיצוי בעבור מתן הגט, תוך שאחד הדיינים מסתייג מהביטוי "פיצוי". הפיצוי נקבע בהסכמת האישה, אשר הסמיכה את בית הדין לקבוע אותו כדי לזכות בגט שאחרת לא היתה עילה לחייב את הבעל לתת אותו ולהתגרש ממנו. אלמלא ההסכמה של הצדדים לא היה ניתן לפסוק פיצוי, אך לא הייתה גם עילה לחייב בגט.

 

בא כוח העותרת ציין כי הצדדים הסמיכו את בית הדין להחליט "האם מגיע לבעל תמורה או פיצוי תמורת הגט עצמו". המילים המודגשות מצביעות לטענתו על כך שבית הדין יכול היה להחליט על פיצוי רק אם יש עילה בדין לכך.

בא-כוח העותרת הוסיף כי בית הדין הרבני האזורי ציין בהחלטתו בעניין הפיצוי כי בחן את צדדי ההלכה, ובפסק הדין המשלים של בית הדין הרבני הגדול הובהר כי אין עילה בדין לחייב בפיצוי על עצם מתן הגט.

בא-כוח העותרת הבהיר שמשלא נמצאה עילה בדין לחיוב במתן הפיצוי, פסיקת הפיצוי נעשתה שלא בסמכות. בא-כוח האישה איננו חולק על כך שאם בני הזוג היו מסמיכים את בית הדין לקבוע סכום שישולם תמורת הגט, וכך היה עושה בית הדין, פעולתו הייתה בסמכות ולא הייתה עילה להתערבות מצד בית המשפט הגבוה לצדק.

טענתו היא, והדברים עלו עוד מהטענות שבעתירה המקורית, שבמקרה הקונקרטי שלפנינו לא הייתה הסכמה לפסוק פיצוי. ההסכמה היחידה הייתה שבית הדין ייקבע על פי ההלכה האם על פי הדין מגיע פיצוי, ועל כן קביעת הפיצוי נעשתה בחריגה מסמכות.

 

לעומתו, בא-כוח הבעל טוען כי הייתה הסמכה ברורה של הצדדים לפסיקת פיצוי, וכך גם עולה מכל פסקי הדין של בתי הדין הרבניים ועל כן, פסיקת הפיצוי נעשתה כדין.

 

הנה כי כן, בסופו של יום, ולאחר פסק הדין המשלים המחלוקת שבפנינו מתמקדת בשאלה למה בדיוק הסכימה האישה. האם האישה הסכימה לכך שבית הדין יפסוק סכום על פי שיקול דעתו לטובת הבעל תמורת מתן הגט (בדומה להסמכת בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), או שההסכמה הייתה שבית הדין יפסוק האם קיימת זכאות של הבעל לפיצוי על פי ההלכה, ואם כן, את שיעור הפיצוי.

 

במחלוקת הפרטנית האמורה – מה הייתה הסכמת הצדדים – אין הצדקה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק ועל כן נדחתה העתירה לבג"צ.

בית הדין הרבני האזורי ליווה את תהליך ההסכמות שבין הצדדים ויש לתת משקל לפרשנותו של הסכם הגירושין על ידי בית הדין.

 

בג"צ מציין כי אמנם הצורך "בקניית" גט בכסף מעוררת תחושת התנגדות ואי נוחות. אולם, זאת יש לזכור, נקודת המוצא לדיון כולו היא שבית הדין הרבני מצא כי אין עילה לחייב את הבעל בגט, ועל כן כדי להשיג את הגירושין היתה האשה צריכה לעשות ויתורים כספייים.

 

בתי הדין סברו שאין עילה לחייב בגירושין, על כן האלטרנטיבה למהלך של פיצוי תמורת הגט הייתה שבני הזוג יישארו נשואים. עם כל אי הנחת מן הרעיון של קניית גט בכסף, נראה כי למרבה הצער מדובר במעשה הקורה בדרך זו או אחרת יום יום. מעשה שבכל יום הוא שבן זוג (בעל או אישה) המשתוקק לסיים את חיי הנישואין אך בן הזוג האחר אינו מסכים לכך – "משלם" בויתורים כספיים.

כך קורה למשל כאשר בן הזוג מוותר על זכויות ממוניות אלו או אחרות להן הוא זכאי על פי דין  על מנת להשתחרר לחופשי מכבלי הנישואין ולהתגרש. הדברים נעשים לעיתים קרובות מחוץ לכתלי בתי המשפט אך גם בתי המשפט או בתי הדין מפשרים לא אחת בעניינים של ממון, במסגרת עשיית הסדרי גירושין בהסכמה.

 

בדרך כלל  נפגע (בצד הממוני) מי שמשתוקק יותר לקנות את "חירותו". חבל שכך הוא וניתן לכאורה לצפות מאנשים שחיי נישואיהם עלו על שרטון לסיים נישואיהם שכשלו בצורה הוגנת, ובלא לקפח את בן הזוג האחר. הפגיעה מתחדדת בשל הקושי בעילות לחיוב גט, אך אין לבתי המשפט פתרונות קסמים לכך, וכל עוד הגירושין מתקיימים על פי עילות שבדין תורה – הדבר נתון לשיקול דעת בתי הדין הרבניים.

 

כפי שצוין כבר בעבר בפסיקתו של בית משפט זה בהסכמי גירושין כי יש לא אחת תנאים המושפעים מן הרצון לקדם ולהקדים את הפרידה, הגירושין והניתוק בין בני הזוג. על כן, יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים אך מחישים את הגירושין, עניין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר.

על כן אין מקום להתערבות בג"צ בפסק הדין שניתן ואשר אושר גם בבית הרבני הגדול.

 

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+