דחייתה של עתירה נגד בד"ר בעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגד סרבן גט

דחייתה של עתירה נגד בד"ר בעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגד סרבן גט

דחייתה של עתירה לבג"צ נגד בית הדין הרבני בעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגד סרבן גט

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ

בבג"ץ 4686/15 נדחתה עתירה של גבר בה ביקש לבטל את צו עיכוב היציאה שהוצא כנגדו, בשל סירובו ליתן גט לאשתו, שאותה תבע לגירושין, וכמו כן נדחתה עתירתו להכריז על העדר סמכות לבית הדין הרבני לדון בעניינם של הצדדים מחמת היותם לא נשואים.

הבעל, אזרח ותושב צרפת, נישא לאשתו, אזרחית ותושבת ישראל בטקס נישואין פרטי בצרפת בשנת 2003. לבני הזוג נולדו תאומים, ובמהלך השנים 2008-2003 נהג הבעל לעבוד בפריז לאורך השבוע, ולחזור ארצה לבית מגוריהם המשותף בישראל בסופי שבוע. כמו כן מסתמן מהחומר כי הבעל היה גם נשוי לאישה נוספת בצרפת, שגם עמה הביא ילדים לעולם.

הצדדים הסתכסכו והאשה הגישה תביעת מזונות אשה וילדים והבעל הגיש תביעת גירושין.

בשנת 2008 הגישה המשיבה תביעת מזונות ילדים ואישה לבית המשפט לענייני משפחה, וכרכה בה ענייני חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים.

בשנת 2009 הגיש הבעל תביעה לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, שעניינה הכרזה על בטלות הנישואין, ולחלופין חיוב בגט. הבעל טען בבית הדין הרבני כי טקס הנישואין הפרטי שנערך בצרפת היה טקס למראית עין בלבד, ללא כל תוקף דתי או משפטי, ועל כן יש לקבוע כי בני הזוג לעולם לא נישאו.

לאחר דיון בבית הדין הרבני האזורי, ניתנה ביום 19.10.2010 החלטה הקובעת ממצאים שונים הן לגבי הבעל והן לגבי האשה:

בית הדין הרבני קובע כי לא היו כאן חופה וקידושין כדת וכדין, ולפיכך אין בית הדין אוסר על הבעל להינשא, וביחס למעמד האישי של הבעל - אין הצדדים נחשבים כנשואים כדמו"י.

לעומת זאת, ביחס למעמד האישי של האשה שטענה בפני ביה"ד באופן מוחלט כי הצדדים נישאו כדמו"י, ועל כן נזקקת היא לגט מן הבעל, ולפחות לגט לחומרא וכך רשם אותה ביה"ד ברשימת מעוכבי נישואין.

האשה  לא הסכימה לקבל גט פיטורין ומשהסכימה כבר סירב לכך הבעל.

האשה סירבה לקבל גט מהבעל, אך לאחר שבית הדין הגדול הורה בהחלטתו מיום 23.6.2011 כי על המשיבה לקבל גט מחמת הספק, נתרצתה האשה והסכימה לקבל את גיטה.

הבעל הוא ששינה את טעמו ומסרב ליתן גט למשיבה, לטענתו, הן בשל סכסוך כספי בין הצדדים הנוגע למזונות שכבר שולמו, והן בשל החשש שמא יינקטו נגדו הליכים משפטיים בצרפת בשל ריבוי נישואים (כפי שנטען על ידו בבית המשפט לענייני משפחה).

בית הדין הרבני האזורי קבע כי אין בידו לכפות על הבעל מתן גט לחומרא, המשיבה ערערה על כך לבית הדין הרבני הגדול, וזה החליט לחייב את הבעל במתן גט, לרבות מדין מעוכבת מחמתו.

במהלך דיון הציע בית הדין לצדדים כי יינתן גט באופן מיידי ובו בזמן תישמר זכותו של הבעל להגיש כל תביעה כספית כנגד גרושתו בגין כספים שנגבו ממנו עבור מזונות לפי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

משלא נענה הבעל להצעה זו, הוציא בית הדין הרבני הגדול צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל. הבעל הגיש בקשה לביטול הצו בטענה שזה ניתן בחוסר סמכות. ואולם טענה זו נדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול. על כך הוגשה עתירה לבג"צ.

טענות הבעל

הבעל טוען כי מאחר שאינו אזרח או תושב ישראל, ומאחר שנקבע כי הצדדים לעולם לא נשאו זה לזו כדמו"י, אין לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בעניינו.

לדבריו, הוא הופנה לבית הדין הרבני על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אך ורק למען בירור השאלות ההלכתיות הנוגעות לטקס הנישואין הפרטי שנערך בצרפת, ובפנייה זו לא הסכים להקנות לבית הדין הרבני סמכות כללית לדון בתיק. על כן, הצו ניתן בחוסר סמכות, ודינו להתבטל.

בנוסף, הבעל טוען כי הצו פוגע קשות בזכויותיו לחופש התנועה ולחיי משפחה. זאת, מאחר שהבעל, אשר מרכז חייו בצרפת, אינו מסוגל להיכנס לארץ לבקר את ילדיו מחשש שמא לא יצליח לצאת ולשוב לביתו ולפרנסתו בחו"ל.

תום לב ונקיון כפיים בעתירה לבג"צ

כלל ידוע הוא שעל המבקש סעד מבית המשפט הגבוה לצדק לבוא לפתחו של בית המשפט בתום לב ובניקיון כפיים, מה שמחייב פריסת כל הרקע העובדתי וצירוף כל המסמכים הרלוונטיים.

הלכה מושרשת היטב היא, כי אי גילוין של עובדות הרלוונטיות לעתירה, מהווה חוסר ניקיון כפיים, והתנהלות כזו מצד הבעל יש בה כדי לשלול, לעיתים כנימוק יחיד, את זכותו לסעד מן הצדק.

הבעל הסתיר מעיני בית המשפט עובדות ומסמכים רלוונטיים ביותר. הבעל לא ציין את החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 13.4.2015, וחמור מכך, לא צירף את כתב התביעה לבית הדין הרבני, במסגרתו הוא עצמו ציין במפורש את מקור סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניין. די בכך לדחות את העתירה על הסף.

אי מתן סעד לגבר המעגן את אשתו ומונע ממנה להמשיך את חייה

הפנייה לבית משפט זה נעשתה בכובעו כבית המשפט הגבוה לצדק, וקשה להעלות על הדעת כי בית המשפט יושיט סעד למי שמבקש בריש גלי להמשיך לגרום למצב של עגינות אשה המשיבה עד שתתרצה לדרישותיו הכספיות.

מה גם שבית הדין הרבני פתח לעותר פתח ליתן גט תוך שמירת כל טענותיו הכספיות. תופעת העגינות וסרבנות הגט היא תופעה מוכרת וכואבת ועל בתי הדין ובתי המשפט להילחם בתופעות אלה מלחמת חורמה.

אין זה סביר כי בג"צ יושיט סעד לעותר, המבזה את החלטת בית הדין הרבני הגדול המורה לו ליתן גט פיטורין לאשה ובמיוחד במצב בו הבעל משוחרר להינשא ללא הגבלה, משהוטל ספק בתוקף הנישואין.

טענת הבעל כי המשיבה אשמה בעגינותה מאחר שהתעקשה בשעתו כי נישאו כדמו"י כדת וכדין - טוב היה משלא נטענה.

העתירה נדחית גם לגופו של עניין

לבית הדין הרבני סמכות לדון בעניינם של בני הזוג משני נימוקים עיקריים:

ראשית - סעיף 4א(א) לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קובע כלהלן:

סמכות מבחינה בין-לאומית בתביעה לגירושין

4א (א). בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה, בהתקיים אחת מהזיקות האלה:

(1) מקום מושבו של הנתבע בישראל;

במקרה זה הבעל הוא זה שהגיש תביעתו לבית הדין הרבני כנגד האשה, שאין חולק כי מקום מושבה בישראל. אמנם, סעיף 1 לחוק חל על "בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה", ובית הדין הרבני קבע כי יש ספק לגבי תוקף הנישואים, אך בקביעה זו, כשלעצמה, אין כדי לשמוט במקרה דנן את סמכות בית הדין, גם נוכח התוצאה לפיה המשיבה מעוכבת מחמתו להינשא כל עוד לא ניתן לה גיטה על ידי המערער.

שנית - סמכות בית הדין נקנתה גם מכוח הוראת סעיף 9 לחוק בתי דין רבניים הקובע כלהלן:

שיפוט על פי הסכמה

9. בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל'דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947' או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך..

היה זה הבעל שהגיש תביעה לבית הדין הרבני במסגרתה עתר להכריז על בטלות הנישואין ולחלופין, על חיוב בגט, ובכך כפף עצמו בהסכמה לסמכות בית הדין.

לכך יש להוסיף כי הבעל מושתק מלהעלות טענת חוסר סמכות, לאחר שהצדדים מתדיינים בבתי הדין מזה כשש שנים, מבלי שהבעל העלה טענת הסמכות. רק עתה, משניתן כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, נזכר הבעל להעלות טענה זו.

לאור האמור לעיל נדחתה העתירה לבג"צ. צו עיכוב היציאה מן הארץ - נותר על כנו.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+