צרו קשר
ּ

גישת האשם בגירושין או גירושין ללא אשם – מה רלוונטי כיום

רמז: הלכנו אחורה ולא קדימה

במשך שנים רבות התקיימה גישה מודרנית וליברלית בחלוקת הנכסים בין בני זוג, והכל על פי עקרון איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון

הגישה הן של בתי המשפט וגם של בתי הדין הייתה גירושין ללא אשם. עד לאחרונה.

איזון משאבים בבית המשפט ביטא תפיסת עולם ליברלית ומתקדמת, תפיסה הקובעת כי אין זה מעלה או מוריד מה גרם לגירושין, כל מה שנצבר במהלך תקופת הנישואין ועד למועד הקרע הינו משותף, וכפועל וצא מכך יאוזן בין בני הזוג בחלקים שווים ביניהם.

גם בתי הדין הרבניים פסקו לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג ולא על פי ההלכה, לאחר שלפני שנים רבות חוייבו לפסוק בסוגיות רכושיות על פי הדין האזרחי, ולא על פי דין תורה. בני זוג קיבלו על עצמם גם בבית הדין הרבני כי תינתן פסיקה על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג הוא החוק האזרחי.

 

הגישה עד לשנתיים האחרונות לערך קבעה כי אין להעניש את מי מבני הזוג שהביא לגירושין וגישה זו הכירה באוטונומיה של הפרט לפעול לפי רצונו והשקפתו, וכפועל יוצא מכך בגידה, חוסר נאמנות, וכיוצ"ב לא פגעו בזכויות רכושיות. כך למשל בעל יכול היה להיות מחוייב בכתובה ותוספת כתובה, אך לא היה מפסיד את זכויותיו הרכושיות רק בשל בגידה.

גם הרפתקאות כלכליות של בן או בת זוג, למעט הימורים או הוצאה על מאהב/ת לא זכו לביקורת נוקבת מצד בתי המשפט או בתי הדין כל עוד ההשקעות נעשו על מנת להביא את המשפחה למצב כלכלי טוב יותר.

משמע גם בגידה וגם התנהלות כלכלית בלתי אחראית ואף הרפתקנית- לא הביאו למצב בו בן זוג הפסיד את זכויותיו הכלכליות.

 

חוק יחסי ממון קובע כי אופן חלוקת הרכוש המשותף יבוצע על בסיס שוויוני בין בני הזוג וכך גם עקרון איזון המשאבים החל על זוגות ותיקים שנישאו לפני 1.1.74 וגם על ידועים בציבור

ההסדר בחוק יחסי ממון ובפסיקה המפרשת אותו, וקיימת פסיקה רבה, מחלק את כלל נכסי בני הזוג מחצה במחצה למעט הנכסים שאינם מאוזנים (כגון פיצוי בגין נזקי גוף או גימלת נכות למשל, או נכסים שנצברו בטרם נישואין), משקף הכרה בערך השווה של תרומת כל אחד מבני הזוג לרווחת המשפחה ולכלכלה השוטפת.

משמע, יכולה הייתה אשה להיות ספונה בבית ולא להכניס אגורה ועדיין זכאית היא למחצית מכל רכוש שנצבר, במקרקעין, במטלטלין בכספים וכיוצ"ב. עולה אם כן שבית המשפט הכיר לא רק בתרומה כספית למשק הבית אלא גם בקיומו וטיפוחו של התא המשפחתי, טיפול בילדים וכיוצ"ב. השיתוף בתוצר המאמץ המשותף של בני הזוג עם הפירוד נועד למנוע מצב בו אחד מבני הזוג יצא מקשר הנישואין ללא כל רכוש ויצא במצב כלכלי נחות משמעותית לצד שממנו התגרש.

עקרון זה בדרך כלל הגן על נשים אשר עבדו בעבודה חלקית לכל היותר ובמקרה הטוב, עבודה שהיא מתגלמת פחות, אשר לא פיתחו קריירה ואשר אין להם עצמאות כלכלית. כך היה בעבר ואולם כיום נשים מפתחות קריירה ואף מצוות לאזן את המשאבים עם בן הזוג-הגבר.

לפי תפיסה זו בית המשפט, המורכב מאנשים בשר ודם יכול להקשיב לרחשי ליבם של הצדדים, להאשמות, להכפשות וכיוצ"ב אך חרף זאת וגם אם קיימת אמפטיה לצד זה או אחר הרי שבתי המשפט היו פוסקים ללא אמוציות ובלי קשר לחיפוש אחרי האשם בפירוק חיי הנישואין.

כך, וכתוצאה מכך, ה"שמיכה", קצרה או ארוכה, תחולק שווה בשווה בין בני הזוג. דהיינו בתי המשפט יתייחסו למסת הנכסים שנצברה במהלך הנישואין, ויחלקו אותה באופן שוויוני ברוב המקרים.

ישנם מקרים שיכולים להיות מקוממים רגשית ומוסרית אך בכל זאת בתי המשפט יתעלם מהרגש ויפסוק בצורה רציונלית/ קרה ושווה בשווה.

במקרים חריגים יטה בית המשפט להעניק מעט יותר לצד אשר מחוסר הוא יכולת השתכרות לעתיד לעומת בן הזוג האחר אשר יש לו מקור פרנסה בטוח כגון קליניקה, משרד עורכי דין או רואה חשבון. הדבר קרוי איזון בגין נכסי קריירה ופערי מוניטין או פערי השתכרות.

 

מי פגע בנישואין מי בגד או הפר אמון כלכלי לא הייתה שאלה חשובה לדידם של השופטים ועקרון זה קיבל ביטוי לא אחת בבית המשפט העליון

בחוק יחסי ממון בין בני זוג קיימת הסמכות לבית המשפט לסטות מחלוקה שוויונית. למרות זאת בית המשפט העליון קבע פה אחד כי בגידה רומנטית של אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין לא תהיה בבחינת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל איזון הנכסים השווה הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג.

בבג"ץ 8928/06 נקבע: "אין להתמודד עם הקושי שבפירוק, ועם אשמתו של מי מהצדדים, בדרך של פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג."

בע"א 384/88 זיסרמן נ. זיסרמן נקבע: "לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקנין שרכש במהלך הנישואין אף אם הוא, לצורך ההנחה בלבד, האשם היחיד בפירוק השיתוף".

בע"א 819/94 לוי נ' לוי ובבג"ץ 1135/02 זגיאל נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, חזר בית משפט העליון על קביעת העדר אשם לעניין איזון המשאבים.

למרבה הצער בשנתיים האחרונות בג"צ אכזב וחלה נסיגה מעקרון זה כאשר פעמיים לפחות הייתה הזדמנות לבג"צ להתערב בפסקי דין שניתנו בבת הדין הרבני הגדול אך הוא לא עשה כן ואישר גרימת עוול לאשה.

 

פסק דין הבוגדת 1 ופסק דין הבוגדת 2 בהם בית הדין הרבני הקטין את חלקה של אשה שבגדה בבעלה בחלוקת הרכוש

בג"צ אישר קביעות אלו ולא התערב בהן. לאחר שבג"ץ קבע כי אשה שבגדה בבעלה לא זכאית למחצית משווי הבית שבו התגוררו, נזקק בית הדין הרבני הגדול לסוגיה פעם נוספת במסגרת תביעה אחרת, בין בני זוג אחרים.

בפסק דין תקדימי נוסף נקבע כי אשה שבגדה בבעלה תקבל רק 20% מהרכוש המשותף לאחר הבגידה, ובעלה יקבל את יתר 80% מהרכוש. בית הדין הרבני קיבל מבג"צ רוח גבית והחל לנצל זאת לפסיקות כנגד נשים.

סרט ההמשך לבג"צ הבוגדת 1 הוא בג"צ הבוגדת 2

פחות משנה לאחר שבג"ץ אישר פסק דין, הקובע כי אשה שבגדה בבעלה לא זכאית למחצית משווי הבית שבו התגוררו, הגיע לבית הדין הרבני הגדול לערעורים סיפור ההמשך "האשה הבוגדת 2".

גם הפעם – אם כי במסגרת תיק אחר – נדרש בית הדין להשלכות של בגידה על ידי אשה על זכויותיה הרכושיות. גם הפעם, בהסתמכות על המשפט האזרחי וציטוטים דווקא מפסקי דין של בית המשפט העליון, הקטינו הדיינים את חלקה של ה"בוגדת" בחלוקת הרכוש בין בני הזוג.

בשנת 2013 הגיש הבעל תביעה לגירושין בה כרך את נושא הרכוש ובמהלך הדיונים הסתבר כי האישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואין במשך למעלה מעשר שנים ללא ידיעתו. האשה לא הכחישה את הממצאים ועל אף שהוסכם כי בית הדין האזורי ברחובות יפסוק בענייני הרכוש בהתאם לחוק האזרחי – התוצאה היתה קשה עבור האשה ואף מקפחת.

בית הדין הרבני האזורי ברחובות קבע כי מועד הקרע בין בני הזוג הוא מועד תחילת הבגידה שנמשכה 10 שנים החל משנת 2002, או אז החל הקשר של האישה עם הגבר הזר, ולכן שיתוף המשאבים בין הבעל לאשה מסתיים אז.

האשה ערערה לבית הדין הרבני הגדול וטענה כי יש לחשב את מועד הקרע בין בני הזוג כמקובל, מיום הגשת תביעת הגירושין בשנת 2013 ולא קודם לכן. בדרך כלל מקובל שמועד הקרע נחשב מועד הגשת התביעות או מועד הפירוד הפיסי.

במקרה זה מועד הגשת התביעות היה מאוחר כ- 10 שנים מהמועד בו החלה הבגידה אך בית הדין הרבני הקדים את מועד הקרע כאמור.

בית הדין הרבני דחה את הערעור וגם בג"צ לא סייע ביד האשה על אף שמדובר בערכאה אזרחית הפוסקת לפי חוק יחסי ממון כמובן.

 

בגידה כחתירה תחת מוסד הנישואין המביאה לתוצאות קשות

הבעל טען כי לא ידע על בגידתה המתמשכת של האשה אבל אי-הידיעה אינה משנה את העובדות. נטען כי בגידה ממושכת במשך כעשר שנים אשר חותרת תחת מוסד הנישואין והיסוד הראשוני שסוכם בין הצדדים כשבאו בברית הנישואין: אהבה, אחוה רעות ואמונה הדדית – היא הפרה יסודית ושורשית של השותפות שנכרתה בין הצדדים עם נישואיהם.

בפרשת הבוגדת הראשונה, נקבע כי משך הבגידה יכול להשליך על כוונת השיתוף. ברור שבעל, שאשתו בגדה בו ברוב שנות נישואיהם, אינו מוחזק כמי שבכוונתו לחלק עמה את רכושו.

 

קביעת בית הדין הרבני הגדול בפרשת הבוגדת 2

דייני בית הדין הרבני הגדול פרסמו פסק דין מנומק המבוסס – בתחכום רב ובתבונה רבה – רובו ככולו על המשפט האזרחי וכולל אסמכתאות וציטוטים מפסקי דין של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט למשפחה, וכן ניתוח אקדמי של החוק לאיזון המשאבים. פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול כמעט אינו כולל מקורות הלכתיים.

על סמך פסיקות דומות של בתי המשפט נקבע כי לא ניתן להתעלם ממצב שאחד הצדדים מקיים יחסים דרך קבע מחוץ לנישואין, ובמיוחד ממצב של בגידת סתר שהינה בגידה מתמשכת.

 

על פי פסק הדין, יש מקום ליתן ביטוי בחלוקת הרכוש למקרה שבו בני הזוג מנהלים מערכת זוגית שאינה ייחודית ושוויונית.

"הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואין", כתבו הדיינים.

"התרשמנו כי האיש שלפנינו היה נוהג כמו רוב האנשים בני החברה האזרחית, שלא היו מסכימים להמשיך בחיי שיתוף עם נשותיהם, וכך נשים עם בעליהן, לו נודע להם על הפרת אמון של בן הזוג או בת הזוג באופן עקבי ויסודי.

אין זה צודק לייחס לאיש כוונת שיתוף רק מאחר שהאישה הסתירה ממנו את מערכת היחסים שהיא מנהלת ומנעה ממנו למעשה את האפשרות לבחור בפירוק הקשר. כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר של חיים אינטימיים מחוץ לנישואין לאורך שנים נוצרת בפן האזרחי 'שיתופיות מוחלשת'".

בפסק דינם קבעו הדיינים והכל כדלקמן: "א. כל הנכסים שהצטברו לצדדים עד להתבססות הבגידה ביום 1.5.2002 יאוזנו וישוערכו בדרך של מחצה על מחצה. ב. הנכסים שהצטברו לבני הזוג מיום ה-2.5.2002 ועד להגשת תביעת הגירושין יאוזנו ביחס של 80% לאיש ו-20% לאישה.

 

הלכנו אחורה. כבר אמרנו?

 

 

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ