מצבם של גברים שונה לחלוטין בנושא זה ממצבן של נשים. גבר יכול, לדוגמא, לחיות חיי אישות עם אשה אחרת, ועדיין אפשר למחול לו על כך ולא לחייבו בגט. אשה שקיימה יחסי אישות עם אחר, אפילו פעם אחת בלבד, ואפילו הביעה חרטה כנה על כך - יש חובה לגרש אותה והבעל אינו זכאי למחול לה על כך אפילו הוא מעוניין לסלוח.

אמנם ניתן לכפות על גבר לתת לאשתו גט בנסיבות מסויימות אם הינו אלים מאד ואם התעלל בה פיסית, אך בפועל קשה להוכיח את הדברים, ורק במקרים קיצוניים של אלימות גופנית יכפה בית הדין על גבר לתת לאשה את הגט בניגוד לרצונו.

אחד החיובים העיקריים של גבר הוא עונתה של אשתו, כלומר חובתו לקיים עמה חיי אישות בתדירות מסויימת. אם אינו מקיים את החובה הנ"ל זכותה של האשה לדרוש גט. בעל המסרב לקיים יחסי אישות ושאין לו כל מניעה לעשות כן מחמת מחלה ייחשב בעל מורד.

גט מעושה - גט שניתן שלא מרצון הבעל נחשב כ"גט מעושה" גירושין צריכים להיות מבוצעים מרצון ובהסכמה. גט אינו כשר אם הבעל נתן אותו בניגוד לרצונו ואם הכריחו אותו לעשות זאת שלא כדין. גט כזה אינו גט והאשה אינה מגורשת.

כפייה פסולה - במידה ומופעל לחץ על הבעל לתת גט או לשלם כסף לאשה, תשלום שיהיה פטור ממנו אם יתגרש - זוהי כפייה. כפייה כזו עלולה לגרום לגט להיות מעושה, ואזי תוקפו של הגט מוטל בספק.

אשה יכולה לתבוע גט מבעלה בגין נימוקים אובייקטיביים כגון: מחלות מסוכנות ומדבקות של הבעל המונעות ממנו לקיים יחסי אישות עמה, או מחמת מומים הגורמים לה גועל ממנו.

יש הבדל בין מקרה בו האשה ידעה על המומים לפני הנישואין לבין מקרה בו הדבר נודע לה והנישואין בוצעו ללא ידיעתה קודם לכן.
גם טענת האשה כי הבעל אינו מסוגל להוליד הינה טענה העשויה לזכות אותה בגט מהבעל, אולם יש צורך להוכיח כי הינה חפצה בילד וכי אין הבעל מסוגל מבחינה פיסית לעבר אותה ואז רק בחלוף עשר שנים תוכל לדרוש את גיטה.

כאמור, המקרים בהם בעל מחוייב בגט, הינם לא רבים ודרכה של אשה הפונה לבית הדין הרבני לצורך חיוב הבעל בגט כנגד רצונו - לא קלה.