צרו קשר
ּ

בית הדין לעבודה מוסמך להכריע בשאלת אבהות

למרבה ההפתעה בית הדין לעבודה מוסמך גם מוסמך להכריע בשאלת אבהות

בפסק דין שניתן על ידי בית הדין לעבודה ב"ל 45711-04-15, ניתנה הכרעה מעניינת לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה להכריע בשאלת אבהות ועוד יותר מפתיע כי בית הדין קיבל הכרעה על סמך ראיות נסיבתיות ולא על סמך בדיקת רקמות פשוטה.

ומעשה שהיה כך היה. בן זוגה של אישה נפטר, ולטענת האישה הוא הותיר אחריהם בת משותפת אשר לא הייתה רשומה כבתו לא במשרד הפנים וגם לא בכל רשות אחרת.

האישה הגישה תביעה בבית הדין לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר בבת, כבתו של המנוח לצורך קבלת קצבת שארים. המוסד לביטוח לאומי התנגד לכך ונימוקיו בין היתר היו, שהבת אינה ידועה כבתו של המנוח, אינה רשומה ככזו, וכי הטענה בנוגע לאבהות לא הוכחה.

הכרעתו של בית הדין הייתה, כי מוסמך הוא להכריע בשאלת האבהות אם זו שאלה שבגררא, וכן כי הוא השתכנע באמיתות הטענה על אף שלא נעשתה בדיקת רקמות שהיא הראיה הנכונה והטובה ביותר להוכחת או הפרכת הורות/אבהות, והסתפק בראיות פחותות באופן משמעותי. בית הדין הסתפק בנטל ההוכחה כפי שהוא נקבע במשפט האזרחי.

סוגיית הסמכות העניינית

הסמכות להכריע בשאלת אבהותו של המנוח אכן נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ורישום האבהות הינו בסמכות משרד הפנים, כטענת הנתבע.

בית הדין לעבודה אינו מוסמך לקבוע קביעה, שיש בה כדי לחייב את משרד הפנים, בשאלה אם פלוני הוא אביו של ילד, אם לאו. אולם, אין בכך כדי לגרוע מסמכותו של בית הדין לעבודה להכריע בשאלת זכאותו של ילד לגמלה מהנתבע, כאשר זכות זו נובעת משאלת האבהות. במקרה זה, קביעת האבהות היא קביעה נגררת בלבד שתוקפה נותר אך ורק בגדר היחסים שבין המבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי והיא נכונה אך ורק להליך זה.

קביעה זו אינה מחייבת את משרד הפנים ואין בה משום קביעה כלפי כולי עלמא, אלא שיש בה כאמור הכרעה בשאלה נגררת, הנדרשת לצרכי ההכרעה בתביעה אם הילד זכאי לגמלה מהנתבע, אם לאו.

הכרעה בסוגיה שהינה בגררא

סמכות בית הדין לעבודה במקרה זה, נובעת מהוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל על בית הדין לעבודה, מכח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הקובע כך:

הובא עניין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור העניין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו עניין אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר.

בחינת נסיבות המקרה מלמדת, כי הסעד העיקרי הנתבע – זכאות הבת חנאן לקצבת שאירים – הינו בסמכות בית הדין לעבודה, לפיכך, משנדרשת הכרעה בשאלת אבהות המנוח, לצורך ההכרעה באותו הסעד, הרי שבית הדין לעבודה להכריע גם בשאלה זו, לצורך הדיון שבפניו בלבד. משמע הקביעה אינה קביעה גורפת אלא יש לה השלכה אך ורק על תוצאות ההליך כנגד המוסד לביטוח לאומי.

בית הדין הארצי לעבודה נדרש זה מכבר לנסיבות הדומות לנסיבות שלפנינו, תוך שקבע, כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בשאלת אבהות, במסגרת תביעה לקצבת שאירים וכך אכן נפסק בעניין ערמוש (נב/0-73): סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, נקבעת, בנוסף למבחן זהות הצדדים, על פי מבחן הסעד המבוקש – 'מבחן העילה', ובמקרה נשוא הערעור, הסעד המבוקש הוא הזכאות לקצבת שאירים

אין יסוד לחששו של המוסד, לפיו יהווה פסק הדין של בית הדין לעבודה בשאלת האבהות, פסק דין קונסטיטוטיבי המחייב כלפי כולי עלמא….

המוסד לביטוח לאומי הוא ה'צד המתאים' בתביעות לקצבת שאירים, ומכאן כי עליו להיות צד להליך בו נתבעת זכאות לגמלה זו, אף אם מתעוררת באותו הליך שאלה שבגררא. בל (ת"א) 5120-09 ליודמילה מיטילטו נ. המוסד לביטוח לאומי בל (חי') 4112-04 המנוחה בורליאנט ז"ל נ. המוסד לביטוח לאומי.

זכאות הבת חנאן לקצבת שאירים

הלכה פסוקה היא, כי מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת אבהות, היא זו הנהוגה במשפט אזרחי ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 עניין בורליאנט; עניין מיטילטו; בל (ת"א) 23989-05-10 אפק נ. המוסד לביטוח לאומי.

אין חולק כי בשנים שלפני פטירת המנוח, התובעת לא הייתה בת זוגו ואף לא ביקשו להכיר בהם כידועים בציבור.

כמו-כן, הבת חנאן אינה רשומה במשרד הפנים כבתו של המנוח והתובעת ו/או המנוח מעולם לא הסדירו את רישומה במרשם האוכלוסין, כבתם המשותפת.

התובעת הבהירה כי פנייתה למשרד הפנים, לאחר פטירת המנוח, לרישום חנאן כבתו נענתה בסירוב, משלא ניתן לערוך שינויים בפרטי אדם, לאחר פטירתו – מכאן שאין באפשרות התובעת להיענות לדרישת הנתבע ולהמציא תעודת לידה של חנאן בה רשומים פרטי האב, המנוח.

חרף האמור, ממכלול חומר הראיות שהובאו לרבות עדות התובעת, אשר הותירה על בית הדין רושם אמין, ניתן ללמוד, לפי מידת ההוכחה הנהוגה במשפט אזרחי, כי המנוח הוא אביה הביולוגי של חנאן.

התובעת העידה כי המנוח הוא אביה של חנאן; כי הוא מעולם לא התכחש לאבהותו וכי הצהיר על כך בפני כל גורם כשנשאל. חיזוק לעדות התובעת נמצא ברישומי הנתבע עצמו, מתיק הבטחת הכנסה על שם התובעת כאשר בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 28.10.09, מסר המנוח, בזמן אמת, בין היתר כי …גרים בדירה אני ולוטפיה מריסאת (התובעת) והבת חנאן…

כך גם בדו"ח הפעולה של חוקרי הנתבע מיום 29.8.12, רשם החוקר מפי המנוח כדלקמן: … לדבריו לא חל כל שינוי במצבו מבחינת מגורים ומשק בית משותף עם גב' לוטפיה (התובעת) אם ביתו. עדיין גרים באותו בית… מסר גם כי לוטפיה ישנה בדירה כל יום בחדר שלה יחד עם הבת שלהם…

המדובר באמרות ספונטניות של המנוח, מזמן אמת, בנקודות זמן שונות, המשתרעות על פני כשלוש שנים, במסגרתן הצהיר המנוח בשתי הזדמנויות שונות בפני הנתבע, כי הוא מתגורר עם התובעת וכי הוא אבי בתם המשותפת, חנאן. אמרות אלה, אשר אין חולק כי נמסרו מפי המנוח עצמו, בזמן אמת, מהוות אינדיקציה ברורה לאבהות המנוח, כפי שהוא עצמו הכיר בה בימי חייו, ותומכות בגרסת התובעת.

ראיה נוספת לאבהות המנוח, אשר צירפה התובעת לתצהירה הייתה, כרטיס מעקב ההיריון עם הבת חנאן, מהתחנה לבריאות המשפחה בחיפה משנת 1996 כאשר בכרטיס המעקב האמור צוינו, בזמן אמת, פרטיו של המנוח כבן זוגה של התובעת.

כך גם התיעוד הרפואי המתייחס למנוח, אותו צירפה התובעת לתצהירה מלמד, כי המנוח מסר לרופאיו, בזמן אמת, כי הוא אב לארבעה ילדים, בשעה שאין חולק כי מנישואיו הקודמים של המנוח נולדו שלושה ילדים בלבד וסביר כי התכוון לחנאן בתו הרביעית, כפי שהצהיר עליה גם בפני הנתבע.

מעדות התובעת עוד עלה, כי בצוואה שערך המנוח בשנת 2005, אשר צורפה לתצהירה בתרגום נוטריוני הכיר המנוח בגלוי בחנאן כבתו ואף התחייב בצוואה זו, אשר שונתה בהמשך, להוריש לה את דירתו.

הגם שהצוואה שונתה ובמסגרתה הדיר המנוח, על פי הנטען, את חנאן מצוואתו החדשה, והגם שהצוואה החדשה לא הוצגה בהליך – יש ללמוד מן הצוואה משנת 2005, אשר נערכה על ידי המנוח עצמו, בזמן אמת, ובמסגרתה הודה האחרון בגלוי באבהותו לחנאן, כדי לחזק את גרסת התובעת וללמד, כי חנאן הייתה בתו של המנוח.

לא למותר לציין, כי המל"ל לא הציג כל ראיה לסתור את הטענה, המגובה במסמך, כי זו אכן הייתה צוואתו הקודמת של המנוח.

נוסף לאמור, הנתבע, המל"ל לא הציג בפני בית הדין, כל ראיה שיש בה לסתור את טענות התובעת או את ראיותיה, ולא נמצא בטענות הנתבע בסיכומיו, לרבות היעדר רישום חנאן במשרד הפנים כבתו של המנוח ו/או העובדה כי בחלק מהתקופה שולמה לתובעת גימלת הבטחת הכנסה כאם חד הורית ו/או בכך שלמנוח שולמה קצבת נכות כללית, ללא תוספת תלויים בעד חנאן – כדי לשנות מהמסקנה המתבקשת מעובדות המקרה.

פסק הדין מכיר באבהות לצורך קצבת שארים

על יסוד כל המפורט לעיל, התביעה התקבלה ונקבע כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל לפתחה והוכיחה כי המנוח הוא אביה הביולוגי של חנאן, זאת לצורך קביעת זכאותה של האחרונה לקצבת שארים בעקבות פטירתו.

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ