ביקורת חריפה על הלשכה לסיוע משפטי על ידי בית הדין הרבני

ביקורת חריפה על הלשכה לסיוע משפטי על ידי בית הדין הרבני

 

ביקורת חריפה על הלשכה לסיוע משפטי על ידי בית הדין הרבני


בעקבות מחלוקת בין בעל ואשה באמצעות באי כוחם, במהלך דיון בבית הדין הרבני, טען בא כוח האשה, כי אין לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות ילדים ונימק זאת במספר נימוקים.

 

בית הדין הרבני יוצא בביקורת חסרת תקדים על הלשכה לסיוע משפטי, לאחר שבמהלך הדיון בית הדין ביקש הסבר מבא כוח האישה לחוסר הסכמתה של מרשתו (הנתבעת) לסמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים, וכפי שמצוטט בפרוטוקול הדיון:

בית הדין: האם אתה חושב שלא ייעשה צדק בבית הדין?

בא כוח האישה: אני מייצג מטעם הסיוע המשפטי.

בית הדין: זה הנימוק האמִתי.

מדיניות הלשכה לסיוע משפטי

תשובתו של בא כוח הנתבעת מטעם הסיוע המשפטי מבטאת מדיניות שלא רק שהיא מבזה את בית הדין, אלא היא לא מוסיפה כבוד לאף גורם משפטי ושיפוטי, וחייבים להפסיק אותה.

זו מדיניות מוכרת של הסיוע המשפטי שמכוון את המייצגים מטעמו למנוע מהצדדים התדיינות בבית הדין הרבני בנושאים שאינם בסמכות שיפוטו הבלעדית של בית הדין ולעשות הכול כדי שנושאים אלו יידונו בבית המשפט לענייני משפחה.

 

זעמו של בית הדין ניכר מתוכן דבריו באלו המילים

יואילו האחראים במערכת הסיוע המשפטי לתת הסבר להכוונתם: האם בתי הדין הרבניים הם חלילה ערכאה פיראטית?! האין בתי הדין ערכאה משפטית מוסמכת מכוח חוקי המדינה?!

ובאותה מידה: האם הסיוע המשפטי אינו גוף מטעם המדינה אשר קיומו קבוע מכוח חוקי המדינה?! האם רשאי גוף זה לקבוע עמדה עקרונית נגד סמכויות בתי הדין הרבניים?

מדיניות זו של הסיוע המשפטי – שנתקלנו בה לא פעם – פוגעת גם בצדדים עצמם, היות שגם אם בית הדין קובע שאין לו סמכות, התוצאה היא שהצדדים מכרכרים בין הערכאות המשפטיות, מאחר שהתביעות מתפצלות בין הרשויות, ופעמים רבות נגרמים מכך קשיים ביישום ההחלטות השיפוטיות שבין הערכאות, היות שבחלק מההחלטות נוצר חיכוך בין ההחלטות, והמפסיד הגדול ממצב זה הם הצדדים עצמם ובעיקר הילדים.

דברים כדורבנות נאמרים על ידי בית הדין בהקשר זה.

נזקי התנהלות זו והבסיס להשתת הוצאות משפט בגינן על הלשכה לסיוע משפטי

התנהלות זו מוכרת מאוד לרשויות השיפוטיות – כשאחד הצדדים טוען לחוסר סמכות והוא ממהר להגיש תביעה מקבילה לבית המשפט, ובפרט כאשר מדובר בנושא מזונות הילדים כמו המקרה דנן.

דבר זה מאלץ את בית הדין לבזבז זמן שיפוטי רב כדי לקבוע את נושא הסמכות, כאשר עומס התיקים המוטל על בית הדין הוא רב מאוד. אין שום הצדקה שבית הדין ישקיע זמן כה רב ואנרגיה על טענות חוסר סמכות עניינית, טענות עקרוניות נטולות טעם קונקרטי מוצדק. ה'רווח' שייצא לצד הטוען לחוסר סמכות – אם בכלל – הוא מזערי ביותר. בפרט כאשר טענה זו לחוסר סמכות נטענת לעתים קרובות גם בחוסר תום לב, כמו במקרה דנן (וכפי שצוטט לעיל) מתוך שיקולים שאינם באים במטרה לשרת את בעל הדין אלא עמדה עקרונית בלתי לגיטימית.

 

מקרה נוסף בו הובעה ביקורת על הלשכה לסיוע משפטי ועורכי הדין מטעמה

הרב שלמה שפירא במקרה מעין זה בבית הדין רבני נתניה תיק 1–53–1673 (החלטה מיום 13.2.2006) קבע:

בית הדין העיר בעבר מספר פעמים בתיקים אחרים שמדיניות זו אין לה ולא כלום עם טובת הצדדים, וברוב המקרים גורמת נזק רב לשני הצדדים על ידי פיצול הדיונים בפני ערכאות שונות. השיקולים של הלשכה לסיוע משפטי אינם ענייניים ואינם נידונים בכל תיק לגופו, ונובעים ממניעים זרים שאינם ידועים לבית הדין.....

לאור המקרים החוזרים ונשנים של הלשכה לסיוע משפטי להפקיע הסמכות החוקית של בית הדין ולאחר שכבר התרענו על מדיניות זו במספר החלטות נראה שיש מקום לחייב את המדינה (האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים) בהוצאות משפט לטובת הנתבע.

יסודות סמכות בית הדין ומתי יש מקום לתביעת עצמאית של הקטין

כידוע, לא אחת הגדירה הפסיקה תביעות אלו כפיקציה, כאשר התברר שהקטין הוא כה קטין עד שאינו יודע כלל להבין ולהביע את צרכיו, והגשת ההליך ודאי אינה מיוזמתו בבג"ץ 4407/12 (פלוני נגד בית הדין הרבני הגדול) – כתב השופט י' עמית:

ההבחנה בין הקטין לבין ההורה המייצג אותו היא לעתים קרובות פיקציה. התביעה הראשונה מוגשת על ידי ההורה בשמו של הקטין, וגם התביעה השנייה מוגשת על ידי ההורה בשמו של הקטין, אך הפעם כתובענה נפרדת בכובע של תביעה עצמאית.

 

תביעת מזונות או תביעה להשבת הוצאות האם בגין מזונות הילדים

קיימים פסקי דין של בית המשפט העליון אשר עורכים הבחנה בין תביעה שהגישה האם למזונות ילדיה בבית הדין הרבני, שמאובחנת כתביעה להשבת הוצאותיה למזונות הילדים, ובין תביעה שהגישה האם למזונות ילדיה בבית המשפט, שעשויה להיחשב כתביעה עצמאית למזונות ילדים.

ברם פסק הדין שנתן בית המשפט בבג"ץ 4407/12 הנ"ל, ביטל את הגישה הפורמליסטית שנקטה את המבחן הפרוצדורלי והעדיף את המבחן המהותי.

 

יתרונות הלכת התביעה העצמאית

בית המשפט הסביר בפסק דינו, כי הלכת התביעה העצמאית פותחה בפסיקה בעקבות החשש ממצב בו תיפגע ותאבד טובתו של הקטין במסגרת המאבק המשפטי בין ההורים. ולכן, כדי להגן על עניינו של הקטין, נדרש בית המשפט לתהות על קנקנו של הסכם הגירושין שכולל את מזונות הקטינים, ולוודא שהוא אכן תואם את טובת הקטין ומגן עליו באופן הראוי.

יתרון נוסף קיים במוסד התביעה העצמאית שהוא למעשה הגנה על אינטרס של האם, לנוכח החשש כי כדי לקבל את הגט, האם תהא נכונה לשלם בטובתם שלהקטינים שהיא "מטבע כואבת" באופן של הפחתה משמעותית בסכום הראוי למזונות הילדים במסגרת הסכם גירושין.

 

חסרונות הלכת התביעה העצמאית

מאידך גיסא, הסביר בית המשפט בפסק הדין הנ"ל, כי להלכת התביעה העצמאית יש חסרונות לא מבוטלים: פגיעה בעיקרון מעשה בית דין, ריבוי הליכים ועומס על הערכאות וחסרונות נוספים – ראה שם. לאחר דיון מקיף וממצה קבע בית המשפט, כאמור, כי יש לדבוק במבחן המהותי.

המבחן הפרוצדורלי כיום אינו תקף כבר

יוצא אפוא, כי פסקי הדין של בית המשפט העליון שאבחנו את תביעת מזונות הילדים בבית הדין הרבני כתביעה להשבת הוצאות האם למזונות הילדים, היו שייכים לדוקטרינה שדגלה ב"מבחן הפרוצדורלי" – דוקטרינה שאינה מקובלת כיום שכן כיום המבחן המהותי הוא הקובע.

 

גישה חדשה בבית המשפט העליון לעניין סמכות בית הדין הרבני להכריע ולפסוק במזונות ילדים

בפסק דין נוסף שנתן בית המשפט העליון (בג"ץ 6929/10), בהרכב מורחב של שבעה שופטים, חזר בית המשפט וציין בחוות דעת נפרדות של שלושה משופטי ההרכב שאפשר לכרוך את עניין מזונות הילדים בבית הדין הרבני.

כך נקבע על ידי כב' השופטת מרים נאור:

אף לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים בשני מקרים עיקריים:

ראשית, כאמור לעיל במקרים בהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין (סעיף 3 לחוק השיפוט).

במקרה שכזה סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית מקורית, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה.

שנית, נתונה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות הילדים במקרים בהם הוסכם כך בין הצדדים (סעיף 9 לחוק השיפוט). זוהי סמכות מכוח הסכמה, והיא סמכות מקבילה באופייה, שהרי הסמכות נתונה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה, אולם הצדדים בחרו להקנותה לבית הדין.

צירוף שני פסקי דין אלו של בית המשפט העליון – בג"ץ 4407/12 ובג"ץ 6929/10 – מלמד, כי יש להחיל את המבחן המהותי גם על כריכת מזונות ילדים בתביעת הגירושין,ואין לאפשר לדלג מערכאה לערכאה בטענות בלתי ראויות, ואף לא בתואנות שווא של תביעה עצמאית כביכול של הקטינים.

 

יש להבחין בין מצב בו נקבעו המזונות בהסכם גירושין לבין מצב בו נכרך עניינם של הילדים בתביעת גירושין אשר בית הדין מקיים בה דיון.

חשוב לא פחות לציין, כי יש לערוך הבחנה בין מצב שנערך בו הסכם בין ההורים בלא שעניינם של הילדים נבחן באופן עצמאי ויסודי לגופו של עניין, ובין מצב שעניין הילדים נכרך בתביעת הגירושין:

כאשר עניין הילדים נכרך בתביעת הגירושין, אי אפשר לקבוע מראש ועוד בטרם התקיים דיון בפני בית הדין לגופו של עניין, ואפילו במזונות זמניים, שעניינם של הקטינים לא יזכה בבית הדין לתשומת לב ובחינה ראויה.

 

פסיקת מזונות זמניים על ידי בית המשפט אינו שולל את סמכות בית הדין הרבני

אף אם בית המשפט היה קובע מזונות זמניים, אין בכך לעקור את סמכות בית הדין שנרכשה כאמור מכוח סעיף 3 לחוק השיפוט, מאחר שמזונות זמניים הם רק סעד זמני.

מעניין לציין גישה זהה שנקט בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בפסק דין (השופטת אלה מירז בתמ"ש 4191-07-13). בית המשפט דן באותו נושא בעקבות הגישה החדשנית שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של בית המשפט העליון הנ"ל, בסוגיית כריכת מזונות קטין בתביעת גירושין.

 

ואלו הם דבריו של בית המשפט באשר לשאלה האם ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין?

בבג"ץ 6929/10 פלונית נ' ביה"ד הגדול, נאמרה אמירה ברורה בדבר האפשרות לכרוך תביעת מזונות ילדים לתביעת הגירושין..... קביעה זאת שינתה הלכה ידועה שנקבעה בפסיקה מקדמא דנא לפיה מזונות קטין אינם ניתנים לכריכה בתביעת הגירושין – ראה בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי ...

האם אין יכול קטין לאיין תביעה כזאת בתביעה עצמאית שתוגש בסמוך לתביעה הכרוכה ותשלול את האפשרות לדון בתביעת מזונות הכרוכה?

לאור המבחן המהותי שנקבע בבג"ץ 4407/12 (פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול, מיום 7/2/13) התשובה הינה שלילית, ובית הדין הרבני יוכל למצות את ההליך שבפניו בתביעת המזונות עד תום.

סיכום העולה מן האמור

הגיעה העת להפסיק את המגמה הבלתי נסבלת של הסיוע המשפטי, המאלצת לעתים קרובות את בית הדין להצדיק את סמכותו השיפוטית. בית הדין כבר פנה ללשכה המשפטית שבהנהלת בתי הדין לפעול מול הגורמים האחראים.

לאור האמור לעיל, מחליט בית הדין כדלהלן:

מקום הסמכות לדון בנושא מזונות הילדים הוא בבית הדין הרבני.

בית הדין מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בגין בזבוז זמן שיפוטי של בית הדין בסך אלפיים ש"ח לטובת אוצר המדינה, וכן מחייב את הסיוע המשפטי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך אלף וחמש מאות ש"ח לטובת התובע.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+