צרו קשר
ּ

איך מחשבים פערי השתכרות בין צדדים ומתי החישוב רלוונטי לצורך חלוקת הנכסים בין בני זוג מתגרשים

מעיון בפסקי דין שניתנו בבתי המשפט לענייני משפחה, עולה כי לא קיימת שיטה כלשהי, ודאי שלא שיטה אחידה, של הפיצוי בגין ההפרש בכושר ההשתכרות בין בני זוג. ישנם מקרים בהם נפסק פיצוי בגין פערי השתכרות בין בעל לאשה וישנם מקרים שלא נפסק כל פיצוי למרות שקיימים הפרשי השתכרות לא זניחים.

יתר על כן גם במקרים בהם ניכרים פערי השתכרות בין צדדים אין כל שיטה שנקבעה לא בפסיקה ודאי שלא בחקיקה, אשר נותנת כלים לבית המשפט לקבוע האם ראוי בכלל במקרה מסויים לפסוק פיצוי בגין הפרשי השתכרות בין בעל לאשתו, וכיצד מחשבים את הסכום.

מהם הפרמטרים שבתי המשפט מתייחסים אליהם בקביעת נכסי קריירה ופערי השתכרות בין בעל לאשתו

  • גילם של בני הזוג
  • מספר שנות הנישואין
  • היקף הרכוש המשותף והיקף הרכוש הנפרד אם יש
  • גובה השתכרות של כל אחד מבני הזוג והפוטנציאל העתידי אם קיים
  • השקעת בן הזוג בנכסי הקריירה שלו, ותרומת בן הזוג השני לכך
  • כשרון טבעי מולד של בן הזוג בעל נכסי הקריירה ככל שקיים
  • מספר שנות העבודה שנותרו בפועל עד לפרישה לגימלאות
  • מצבו הבריאותי של כל אחד מבני הזוג

 

מהו המקור החוקי לקביעת נכסי הקריירה המוניטין האישי או פערי ההשתכרות בין צדדים מתגרשים

המקור החוקי לחלוקת נכסי קריירה/פערי השתכרות בין צדדים מתגרשים לא נקבע מעולם בחקיקה, ושנים רבות הפסיקה קבעה כי אין לתמחר פערים בין צדדים בגין מוניטין או פערי השתכרות.

לראשונה התקבל תקדים משפטי בבית המשפט העליון, משמע פסיקה שהינה כחקיקה שיפוטית (בע"מ 4623/04). במאמר מוסגר ייאמר כי כך גם נקבעה הלכת השיתוף לפני עשרות שנים בין בני זוג, בחקיקה שיפוטית אך לא בחוק, ואולם משך עשרות שנים ברור שכל מה שנצבר במהלך הנישואין הינו רכוש משותף ובר איזון בין בני הזוג. היגיון זה עמד ביסוד החלת הלכת השיתוף גם על נכסים עסקיים ע"א 3563/92 עזבון המנוח גיטלר ז"ל נ' גיטלר, פ"ד מח(5) 489.

 

כך גם התפתחה ההלכה בנושא נכסי קריירה ופערי השתכרות על ידי כב' השופט ריבלין. בפסק דין זה קבע כב' השופט אליעזר ריבלין כי בתנאים מסוימים נכסי קריירה יהוו נכס בר חלוקה בעת חלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים. משמע יהיה על בית המשפט לענייני משפחה להביא בחשבון גם מוניטין של אחד הצדדים או מוניטין של שניהם לצורך איזון וחלוקה אגב גירושין של הנכסים.

השופט ריבלין נמנע באותו פסק דין מלהציע מודל המנחה כיצד לחשב את נכסי הקריירה או פערי ההשתכרות בין בעל לאשתו, אך קבע כי טוב לה להלכה שתתפתח עקב בצד אגודל. זאת היה לאחר פסקי דין רבים שניתנו בסוגיה זו של נכסי קריירה ופערי השתכרות אשר קבעו כי "האדם אינו עומד למכירה".

אותם פסקי דין גם קבעו כי יש קושי להעריך מוניטין אישי (להבדיל ממוניטין של עסק או חברה). אך ההלכה שונתה, ועמה היה על בית המשפט לענייני משפחה לצקת תוכן לעקרון שהותווה וחודש על ידי השופט ריבלין, ולתת תג מחיר.

בעקבות פסיקה תקדימית זו, בתיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 , תיקון משנת 2008, נקבע בסעיף 8(2) כי לבית המשפט סמכות לקבוע שאיזון שווי הנכסים של בני זוג מתגרשים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

חרף התיקון, לא נעשתה חקיקה יותר ספציפית שיכולה להנחות את בתי המשפט כיצד לפעול, ועל כן נוצרה פסיקה לא אחידה, שאין בה קווים מנחים, וכל שופט מחליט לפי טוב שכלו, דעתו הפרטית, השקפת עולמו וכיוצ"ב, ואנו, עורכי הדין לענייני משפחה, מתקשים לתת חוות דעת ברורה ללקוח העומד בפנינו השואל האם הוא בסיכון לפסיקת נכסי קריירה/מוניטין אישי/פערי השתכרות ואם כן – בכמה יש לתחמר "נכס" זה.

 

הפסיקה יוצאת מהנחה שבחלק מן המקרים יש בן זוג חזק כלכלי ובן זוג חלש, בן זוג ביתי ובן זוג שפעל מחוץ לבית, והשיא את כושר השתכרותו, כלומר טיפח והגדיל אותו

הנחה זו נכונה לגבי זוגות של "פעם" כאשר האישה ישבה בבית והגבר פיתח קריירה ואולם גם היום למרבה ההפתעה גם היום, ישנן נשים הספונות בביתן ומטפחות את הילדים ומתחזקות את משק הבית, ומבחירתן, למרות שכיום יש מודעות גבוהה לנשים שאל להן להיות תלויות בבעל ומודעות לכך שלכל אישה מגיעה גם קריירה אם היא מעוניינת בכך.

למרות זאת לא כל הנשים כפי שידוע מקפידות לרכוש מקצוע ולתחזק קריירה, והדבר בא בעוכריהן כאשר מתגרשים. הדברים נכונים גם כאשר נוצר היפוך תפקידים בין הבעל לאשה והבעל הוא בן הזוג הביתי והאישה היא זו המפתחת קריירה.

במקרים המתאימים נפסקו סכומים הנעים לרוב בין 100,000 ₪ ל – 200,000 ₪ כשיש פערי השתכרות משמעותיים.

בתמ"ש 1933/09 א.ג.א. נ' י.ג.א קבעה כב' השופטת מימון במקרה בו הבעל השתכר 20,000 ₪ לחודש והאישה 12,000 ₪ לחודש, יעביר הבעל לאשה תשלום חד פעמי של 144,000 ₪ בגין הפרשי כושר השתכרות.

בתמ"ש 6990/07 ס.ש. נ' י.ש. קבעה כב' השופטת אלון פיצוי חד פעמי בסך של 170,000 ₪ בגין הפרשי כושר השתכרות, כשהאישה עבדה בעבודות מזדמנות, משמע היתה חסרת קריירה ומקצוע, והאיש השתכר כ – 7,500 ₪ לחודש.

בתמ"ש 6960/05 ש' ס' נ' א' ס' קבעה כב' השופטת מירז, במקרה בו האישה השתכרה 15,000 ש"ח לחודש והבעל השתכר 50,000 ₪ לחודש סך של 120,000 ₪ כפיצוי חד פעמי בגין הפרשי כושר השתכרות.

בתמ"ש 37181/97, שעסק ברווחיו העתידיים של משרד רו"ח של הבעל, פסק כב' השופט גרניט תשלום עתידי ע"ס 4,500 ₪ לחודש למשך כל חייה של האישה, בגין שווי עסקו של הבעל, כאשר האישה קיבלה בכל מקרה גם מחצית מכלל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין (ולא מדובר בסכומים מבוטלים או ברכוש זניח). ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכאשר הגיע הנושא לפתחו של בית המשפט העליון הוא פסק תשלום חד פעמי של 250 אלף שקלים בגין מוניטין ונכסי קריירה של הבעל, שישולמו לאישה על ידי הבעל.

בבע"מ 740/08 פלוני נ פלונית אישר בית המשפט המחוזי בדעת רוב, תשלום חד פעמי לאישה שלא עבדה ואין לה כל השתכרות או קריירה נראית לעין, בעוד בעלה השתכר כ- 14,000 ₪ בחודש, פיצוי חד פעמי בגין פערי כושר השתכרות בסך של 200,000 ₪.

בתמ"ש (ת"א) 85651/97 מיום 25.2.09 דחתה כב' השופטת טובה סיוון את התביעה לנכסי קריירה של האישה במספר נימוקים, ובין היתר בשל העובדה כי האישה גרמה נזק להשתכרותו של הבעל ולמוניטין שלו, גם כי האישה לא הוכיחה כי בשל עיסוקיו של האיש במהלך הנישואין ויתרה על קידומה באיזו קריירה שחפצה בה וכי האישה גידלה הילדים וטיפחה הבית מתוך בחירה, וכי בהמשך חייה האישה התקדמה היטב בעבודתה.

בתמ"ש (ים) 27170/06 ו' א' ואחרים נגד ו' א' תבעה אישה זכויות במחצית המוניטין ונכסי הקריירה של הבעל שהינו במאי מחזאי ושחקן מצליח. כבוד השופט איתי כץ דחה תביעת האישה בעניין זה בקבעו כי האישה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה למוניטין נוסף מעבר למוניטין שרכש הנתבע בזכות כישרונו האישי שהוא נכס שהביא עימו לנישואין ולא נקנה במאמץ משותף וכי האישה לא הוכיחה שהתפתחותו המקצועית של הנתבע נעשתה ונתאפשרה הודות לוויתור מצידה על הקריירה של עצמה. בנוסף קבע ביהמ"ש כי אין פער מהותי בהשתכרות.

בעמ (חיפה) 740/08 קבעה כב' הנשיאה וסרקוג פיצויים בסך של 200,000 ₪ בגין חלקה בנכסי הקריירה של האיש.

בתמ"ש 3640/10 א.ב נ' צ.ב) פסק כב' השופט פלקס במקרה בו כושר ההשתכרות של האיש עלה פי ארבעה על זה של האישה, פיצוי חד פעמי בגובה של 160,000 ₪ בגין פערי ההשתכרות.

בתמ"ש ירושלים 155/09 כבוד השופט פיליפ מרכוס קבע כי הבעל בעל עסק עצמאי מצליח, האישה עובדת בשרות הציבורי ומרצה וכי למרות שהפער בהכנסות הצדדים הוא משמעותי, דוחה כבוד השופט את תביעת האישה לזכויות במוניטין האישי של הבעל בקבעו כי:

הפער בכושר ההשתכרות לא נובע בהכרח מוויתור של האישה שכן האישה עצמה התפתחה והשקיעה מאמצים וזמן ניכר בקריירה שלה.

הכיוון שאליו פנתה האישה פחות מתגמל כספית מהכיוון אליו פנה האיש, אך האישה מקבלת תגמול על עבודתה שאינו זניח.

בתמ"ש 35944-02-11 פלונית נ' אלמוני קבע בית המשפט כי במקרה בו האיש השתכר 17,000 ₪ ואילו האישה לא עבדה כלל, למרות שהיא הייתה אדריכלית בהשכלתה, ישולם לה סכום חד פעמי בגובה של 100,000 ₪.

בתמ"ש 610/07 ירושלים קבע כב' השופט מנחם הכהן כי נוכך העובדה שהבעל רופא מנהל מחלקה בבית חולים, האישה עקרת בית- הרי שהבעל ישלם סך של 7,500 ₪ תשלום עיתי חודשי בגיןנכסי קריירהעד לגיל פרישה כאשר נקבע כי סכום זה חופף למזונותיה של האישה.

 

מהו מוניטין אישי, נכסי קריירה ופערי השתכרות

נכסי קריירה הם שיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, גם מיכולת מולדת אישית וכשרון אישי, וגם מניסיון שנצבר טרם הנישואין, גם פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי, אך יתכן שגם לפניו.

התמיכה לה זוכה בעל המוניטין מבת או בן זוגו, מאפשרת לו לתעל יותר משאבים אל האפיק המקצועי ולהוציא ביתר קלות את הפוטנציאל שגלום בו מן הכוח אל הפועל.

מוניטין אישי או נכס קריירה הוא כושר השתכרות גבוה הנובע מניסיון מקצועי שצבר בן זוג במהלך תקופת הנישואין, לרבות תואר אקדמי, רישיון מקצועי, יכולת אינטלקטואלית, דרגה מקצועית, תפקיד בכיר, הכרה בציבור וכדומה.

כמובן שיש ליתן משקל משמעותי לכשרון האישי המולד. כך למשל יתכן מצב בו אומן/אמן לא יחוייב בפיצוי בגין נכסי קריירה וזאת בשל כך שהמדובר ביכולת אישית מולדת ולא נרכשת.

מנגד אם עסקינן בעורך דין רואה חשבון כלכלן מהנדס וכיוצ"ב קיים משקל גדול יותר לניסיון המקצועי שנצבר לאחר הלימודים ופחות לכשרון האישי, הגם שאין חולק שמקצועות אקדמיים אלו מבוססים גם על כשרון אישי, אך ככל הנראה התפיסה היא שיש משקל רב יותר לשנים שנצברו במקצוע, דהיינו לניסיון המצטבר באותו תחום עיסוק/קריירה.

אפשר להתווכח על כך, שכן לא מופרך לטעון שיכולת ניתוח יוצאת דופן של רואה חשבון או יכולת רטורית וכשרון בכתיבה הם פרי כשרון ולאו דווקא תוצאה של ניסיון נצבר אך מה שברור הוא שקשה עד מאד להפריד בין המרכיבים השונים המהווים את ההתפתחות המקצועית של כל אדם ואדם.

יש מי שיטען שזמר בעל קול מיוחד ונדיר אינו צריך לחלק את כשרונו עם בן הזוג האחר ולתמחר זאת בכסף ויש מי שיטען שההתפתחות המקצועית של אותו זמר/מוסיקאי נובעת גם מהנסיון שנצבר ומההשקעה היומיומית.

האם בכל מקרה בו יש פער בין הצדדים – יפסקו פיצויים בגין הפערים בהשתכרות

לא תמיד יש מקום להתחשב בנכסי קריירה לצורך חלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים ,וזאת במקרה בו בין בני הזוג פערים קטנים או במקרה בו התפתחותו המקצועית של בן הזוג לא נעשתה הודות לוויתור מצד בן הזוג השני על הקריירה של עצמו, וכי בן הזוג התקדם גם הוא בחייו האישיים ופער ההשתכרות אינו מהותי, ובמקרים כאלה לא יחושבו נכסי קריירה והפערים בין הצדדים לא יבואו לידי ביטוי בהיבט הכספי. כך גם נכונים הדברים כאשר עסקינן בכישרון אישי מולד, שאין לבן הזוג תרומה לכך.

נקודת המוצא היא כי מסגרת הנישואין היא מסגרת שבה כל אחד מהצדדים נותן את השקעתו ואת יכולתו בלא להתחשבן עם האחר. בני הזוג פועלים יחד למשוך את העגלה ושניהם רתומים לסוסים. משמע יש בנישואין אלמנט ברור ודומיננטי של מאמץ משותף.

מכך נובע כי מאמץ משותף זה הנובע מתפיסה שוויונית (לאו דווקא של חלוקת התפקידים) חלקית לפחות, צריך להישמר גם כאשר ניתק הקשר הזוגי.

כך לדוגמא אישה הנשואה לרופא מצליח שיש לו קליניקה פרטית שהתרגלה לנהל אורח חיים המבוסס על הכנסה שוטפת של 50,000 ₪ לחודש אינה יכולה באבחת חרב לרדת לרמת חיים של 5,000 ₪ לחודש.

מובן וברור שיש גם משקל למה שצברו בני הזוג כתוצאה מהכנסה זו של הבעל הרופא בדוגמא זו, ואולם כך או כך קשה להעלות על הדעת שהאישה שלא עבדה תעבוד בשכר מינימום ואילו הבעל ימשיך להכניס את אותה משכורת או הכנסה שהייתה לו קודם לגירושין.

על פי תפיסה זו הבעל צריך לתת לאשה סכום חד פעמי או סכום חודשי לפרק זמן מסויים על מנת לאזן ולו במעט את הפערים שביניהם. ככל הנראה במרבית המקרים הפערים בין הצדדים אינם כה גדולים כבמקרה שלפנינו ואולם יש מקרים שונים וגם קיצוניים.

בנסיבות מסויימות, עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, יווצר פער לא הוגן בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו עם הגירושים ופותחים בחיים נפרדים גם במובן הכלכלי.

לפיכך, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו. הדברים נכונים על פי הפסיקה גם אם לא ניתנה תמיכה מיוחדת ודי בעצם קיומם של נישואין שהתנהלו בצורה סבירה ואפילו לא על מי מנוחות כדי לגזור סכום כלשהו לצורך איזון בין בן הזוג הביתי לבין זה שעשה קריירה.

בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו. בפרט שנוצר פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי – כאשר בדרך כלל מדובר באשה אשר גידלה את הילדים – ובכך אפשרה לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו במסגרת אותו הסדר בין הצדדים, הסדר לא כתוב, אשר ככל הנראה נוצר בדרך כלל מכוח ההרגל ואפילו ללא שיחה מפורשת בענין.

כך נראה, אין זה סביר לומר שבן-זוג אחד הסכים לוותר מעצמו ולסייע בפיתוח כושר ההשתכרות של בן-הזוג האחר, מבלי שהובטח לו ליהנות מכך במקרה של גירושים.

כך למשל אפשר לדמיין עובד הייטק ששעות עבודתו מרובות וקשות ואשר לעיתים הוא נוסע לחול לצרכי עבודתו, ומנגד אישה שעבדה כמורה והקפידה להיות עם הילדים החל משעות הצהריים וגם לטפל בהם בימים בהם נעדר הבעל לחלוטין מן הבית הן בשל עבודה עד שעות מאוחרות והן בשל נסיעות לחול או התחייבויות אחרות הקשורות לעבודה.

לימים גדלו הילדים ועזבו את הבית, היחסים בין בני הזוג נקלעו למשבר ובני הזוג מבקשים להתגרש. האם זה הוגן שהאישה תצא בלא כלום מפירות הקריירה של בעלה? קרוב לוודאי שהכנסתה של המורה הינה 8000 ₪ ואילו הכנסתו של הבעל הינה 20000 ₪ ומעלה.

מודלים דומים של אנשי קריירה כאלו אנו רואים בתחום העסקי הפרטי כמו: רואי חשבון, עורכי דין, מהנדסים, עובדי הייטק למיניהם וגם בכירים בתחום הביטחוני, קצינים בכירים בצבא, במשטרה, בשב"כ, במוסד, שעושים לילות כימים ונעדרים מן הבית.

כל אלו, במהלך השנים משפרים את כושר השתכרותם ויוצרים לעצמם מוניטין אישי, המתבטא בעודף השתכרות גבוה מאוד ביחס לבת הזוג שיוצאת לשוק העבודה בגיל מאוחר, אם בכלל או שעובדת במשרת אם וכפועל יוצא מכך התגמול שהיא מקבלת נמוך משמעותית מזה של בן הזוג.

ברוב המקרים, בן-זוג זה הוא אישה (במיוחד כאשר עסקינן בנישואי עקרת-בית), ועל-כן אי-הכללת הרכיב של יכולת ההשתכרות מביאה לידי מיסודו של היעדר השוויון המגדרי.

כולנו יודעים שלרוב, ובפרט לאחר שנים רבות של הקרבת הקריירה, ויתור מוחלט או צמצומה של הקריירה, לטובת המשפחה, שכר בת הזוג לעולם לא יוכל להשתוות לשכר בן זוגה. האישה לא תוכל להדביק את הפער, ואם עסקינן בגבר שנותר בבית או אפשר לאשתו לעבוד שעות ארוכות, בעוד הוא עצמו מקדים להגיע לצורך גידול הילדים – גם הוא לא ידביק את הפער.

על כן לדעת המומחים ובתי המשפט, נולדה ההצדקה הערכית כי יש לפצותה בגין אותן השנים האבודות בהן עבדה האישה לא פחות קשה מבן זוגה, הן בגידול הילדים והן בתחזוקת משק הבית ו"פספסה" בכך את היכולת לפתח קריירה משל עצמה.

 

העדר פסיקה אחידה והעדר קיומו של מודל פוגעים בוודאות וביציבות

אין אלא להצטער על כך שעד היום אין חקיקה המתייחסת לנכסי קריירה וגם אין פסיקה אחידה וברורה עם מודל מסודר שמאפשר לשופטי בית המשפט לענייני משפחה לפסוק בצורה אחידה את התמחור של פערי ההשתכרות בין בעל לאשתו.

 

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ